פרופ' דן בן דוד מאוניברסיטת תל אביב היה יו"ר המושב שעסק בתרומתן של הרשויות המקומיות לפתרון המשבר בחינוך. בדיון השתתף, בין היתר, ד"ר חאלד אבו עסבה שסקר את המצוקה הקשה במגזר הערבי ברמה היישובית, וציין את הנתון המדהים כי "מקורות ההשקעה בתלמיד היהודי גדולים פי ארבעה מאלה המושקעים בתלמיד הערבי". זאת כיוון שלדבריו, מקורות ההשקעה בחינוך במגזר הערבי מגיעים בעיקר מכיסם של ההורים ומעמותות ולא מהרשויות המקומיות כמו במגזר היהודי. ההורים במגזר הערבי שרוצים להעניק לילדיהם חינוך טוב ויש בידם אמצעים, מקימים בתי ספר פרטיים. ד"ר אבו עסבה סיפר כי על אף שרשויות ערביות רבות נמצאות תחת ועדה קרואה, בכל רשות מקומית ערבית מוקם בית ספר פרטי שבו לומדים כ-20 אחוזים מהילדים ביישוב, וכולם מיועדים לאקדמיה. עם זאת, 80 אחוזים מהילדים במגזר עדיין לומדים בבתי ספר ציבוריים, ופה נכנס תפקידו של משרד החינוך.
לדברי ד"ר אבו עסבה, ההזנחה של תחום החינוך במגזר נובעת גם מהעדר משאבי אנוש בתחום החינוך בכלל וברשויות המקומיות בפרט, שיכולים לבצע את העבודה. בין הפתרונות שהעלה ליציאה מן המשבר הציע אבו עסבה להחליף חלק גדול ממנהלי בתי הספר הציבוריים במנהלות נשים! לדבריו, בבתי הספר שבהם השתלבו מנהלות נצפו תוצאות מוצלחות ביותר.
משתתפת נוספת במושב, ח"כ רונית תירוש, יו"ר שדולת החינוך בכנסת, ציינה כי "ראשי ערים נאלצים להתמודד עם אתגרים בתחום החינוך כתוצאה מחוסר גמישות של השלטון המרכזי (הממשלה), ולכן רבים מהם מפנים תשומות רבות לתחום החינוך". תירוש ביקרה את ההחלטה של משרד החינוך שבחר להשקיע את תוספות התקציב שקיבל בתלמידי כיתות ז' וי' כדי לשפר את תוצאותיהם במבחנים הבינלאומיים, על פני השקעה בגיל הרך שתתרום לצמצום הפערים. תירוש הדגישה כי גם אם יושגו תוצאות טובות יותר במבחנים, הן יהיו מלאכותיות בלבד ולא יסייעו לצמצום הפערים בטווח הארוך.
עדות מהשטח סיפק ראש עיריית בת ים, שלומי לחיאני, שסיפר כיצד העירייה שבראשה הוא עומד מתמודדת עם המשבר בתחום החינוך. הוא שיתף את הקהל במאבק היומיומי שהוא נאלץ לנהל כראש עיר, כדי לקבל את הדברים הבסיסיים שמגיעים לו על-פי חוק. "כשנבחרתי להיות ראש עיר ב-2003 ניהלתי שיחות רבות עם מנהלים ומורים, ומהר מאוד הבנתי שאין אפשרות להזיז כלום," סיפר לחיאני. הוא הביע את דעתו כי כל עוד המבנה הפוליטי בישראל הוא כמו שהוא, אין יכולת לבצע רפורמה בשום תחום – בין אם חינוך, רווחה או שיכון – והתוצאה ניכרת בכל תחומי החיים. כיוון שכך, כל שנותר זה לשמור על הקיים. שינוי משמעותי בחינוך יוכל לנבוע רק משינוי בשיטת הממשל הנוכחית, שבה מתקיימות בחירות כל שנתיים-שלוש.
לחיאני הדגיש את הקשר בין המצב הסוציו-אקונומי להצלחה בלימודים. לילד רעב אין כל אפשרות להצליח בלימודים, ולכן חשוב לאתר את הילדים שאין להם תנאים בסיסיים מבית, ולסייע להם. נוסף על כך, חשוב מאוד להשקיע גם בהורים, ואת זה עושים בבת ים באמצעות סדנאות להורים בתוך בתי הספר, הרצאות בנושא אלכוהול וסמים, ומרכז לטיפול באלימות במשפחה.
הדיון במושב השני הסתיים במסקנה שחייבת להיות דיפרנציאציה בתקצוב של מערכת החינוך: ילד בסביון או בבת ים יקבל תקצוב שונה מילד ברהט. זה אומנם לא יהיה שוויוני, אבל זה יהיה צודק.
אחרי הפסקת הצהריים התקיים טקס אזכרה לשמונה מתוך 44 הצוערים שנספו באסון השריפה בכרמל, שהיו תלמידי בית הספר לחברה ולממשל במכללה. הכנס שנשא את הכותרת, "חירום בשגרה ושגרת חירום", עסק, בין היתר, בטיפול במצבי חירום מקומיים כדוגמת נפילת הטילים בדרום הארץ כמו גם אסון השריפה בכרמל, בהיבטים מקומיים מול היבטים ארציים.
יפה לוי אמו של מוריץ לוי ז"ל, אחד הצוערים שנספה באסון, סיפרה כנציגת המשפחות השכולות על בנה – בוגר בית הספר כדורי, שאהב ספרים והיה צייר קריקטורות מוכשר. פרופ' ישראל קים, לשעבר ראש תכנית קרימינולוגיה בבית הספר לחברה ולממשל, ומי שלימד את הצוערים, ומאיר עמר, כלאי מהשב"ס, ספדו לנספים.
