כניסה

"מורה נבוכים" - תובנות בצל הקורונה


טור אישי של מאיה אור, בוגרת המסלול היסודי במכללה האקדמית בית ברל.


למידה מקוונת, בית הספר של העתיד, שיעורים אונליין... לפני כחודש כל אלו נשמעו כמו חלום רחוק והיום מדובר במציאות היומיומית של מורים ותלמידים ברחבי הארץ.
המציאות החינוכית השתנתה והיא פונה אל העתיד> פדגוגיה מוטת עתיד.
ועם כל הכבוד למאמרים ולמחקרים שנכתבו וחזו את המצב, המציאות בשטח היא זו שמכתיבה את הקצב.
מאיה אור, בוגרת המכללה האקדמית בית ברל במסלול לחינוך בבית הספר היסודי ומורה למתמטיקה וסגנית מנהלת בבית החינוך שמעון פרס בראש העין, בטור אישי עם מספר תובנות חכמות ומצחיקות שיעזרו לכם לעבור את התקופה הקרובה.  

  • "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" - העיסוק היומיומי עם תכניות הלימוד, פריסות, זמנים, מיפויים, תכניות התערבות, שיבוץ תלמידים בתבניות אקסל ועוד "גונבים" לנו את הזמן והורגים את היצירתיות.
    דווקא עכשיו שיצאנו ממסגרת בית הספר, מורים ממציאים את הפדגוגיה מחדש, התפרצות היצירתיות בשיאה. אולי כאשר מתעסקים פחות במילוי דוחות ובירוקרטיה, נשאר זמן להתעסק בפדגוגיה חדשנית ומובילת שינוי? חומר למחשבה.
  • אתגר הטכנולוגיה - הרשת מציעה כלים טכנולוגיים רבים לשימוש הפדגוגיה. אני באופן אישי, מאד אוהבת ללמוד אפליקציות חדשות, פיצ'רים ותוכנות מעניינות ולשדרג את ההוראה-למידה בכיתתי. אבל עם יד על הלב, לא מעט מאתנו מאותגרים טכנולוגית. מה קרה עכשיו? איך קרה שכולנו עברנו ללמידה דיגיטלית? האם הפכנו בין לילה לטכנולוגיים? כמו בחיים, המציאות מזמנת לנו אתגרים. המצב שנוצר יצר מציאות המחייבת אותנו להיפתח ולהתוודע לסגנונות למידה שונים, ואנו מוצאים את עצמינו מתמודדים, בצורה מיטבית יש לציין, עם נפלאות הטכנולוגיה וצובעים את הפדגוגיה בחדשנות דיגיטלית.
  • העברת שרביט האחריות לתלמידים - חלמנו על זה, ניסינו להטמיע את זה, דיברנו על זה בכיתה והנה זה הרגע , הנה באה השעה להעביר את אחריות הלמידה לתלמידים, נצלו א המומנטום. הסיטואציה הזו יצרה פלטפורמה מצוינת לפיתוח ההנעה הפנימית והלמידה העצמית של התלמידים שלנו. איך? תנו להם לבנות את סדר היום שלהם, הציעו משימות לבחירה, תנו להם לחקור ולהציג נושא הקרוב לליבם, לשתף בתחביב שפיתחו במהלך השהות בבית, להעביר סדנה בזום ,כן, גם סדנת פורטנייט או סליים מתקבלת בברכה.
  • שיחות מקרבות – אומרים שמרחק מקרב. בשיחות שלי עם תלמידים, גם אישיות וגם כיתתיות, אני רואה איך המציאות נותנת לרגשות שלהם להתעורר, דיבורים פומביים על געגועים, קשיים, וחברויות וכל זה בשפה נעימה, נקייה ואמיתית. הקבוצה בוואטצאפ מעולם לא הייתה מגבשת וכנה כמו עכשיו. השיחות האלה חשובות לכולנו, הן מחזקות, מעודדות ומכניסות אותנו הכי עמוק לעולמם של התלמידים שלנו. אין לי ספק שימים אלו יהוו השפעה עצומה על האקלים הכיתתי ביום שאחרי.


אז פדגוגיה מוטת עתיד? העתיד כבר פה, ואת המנגינה הזו אסור להפסיק, גם לא "ביום שאחרי"...

תודה, הבקשה נשלחה.
מתעניינים בלימודים?
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם.