כניסה

גם הנאה וגם מקצוע - לימודי קולנוע

לרכוש ידע אקדמי, לתרגל מיומנויות פרקטיות, ליצור סרטים מטלטלים, לרכוש סטנדרטים אמנותיים גבוהים, לעמוד משני צדי המצלמה ולהתנסות עוד ועוד - כל הסיבות לבחור במסלול הלימודים הייחודי שמעניק תואר בקולנוע ותעודת הוראה.


כמי שלמד בתיכון קולנוע, לאור דותן היה ברור שאחרי שירות בצה"ל וטיול מתבקש בחו"ל, הוא יחזור לישראל וילמד קולנוע. דותן בחן את כל האפשרויות ללימודי קולנוע בישראל, ובחר במחלקה לקולנוע של המדרשה – הפקולטה לאמנויות במכללה האקדמית בית ברל. "אמא שלי היא בוגרת המדרשה", הוא מסביר. "מגיל צעיר נחשפתי לאמנות פלסטית, ותמיד נראה לי מעט מוזר שהקולנוע קצת מנותק מאמנויות אלה. במדרשה המצב שונה: אותו קמפוס, אותה פקולטה, יש חיכוך ואינטראקציות משמעותיות בין המחלקות".

ראש המחלקה לקולנוע במדרשה, דני מוג'ה, מסכים עם דותן: "החיכוך הוא אחד המרכיבים שמייחדים את לימודי הקולנוע אצלנו. סטודנטיות לקולנוע מוזמנות ללמוד בקורסים שעוסקים בקנדינסקי, סטודנטים לווידאו ארט יחפשו אצלנו צלם". 

המחלקה עברה אקדמיזציה, האוריינטציה נשארה מעשית

עוד מאפיין בולט של המחלקה לקולנוע הוא החיבור בין האוריינטציה המעשית לבין הפן האקדמי. המחלקה עברה אקדמיזציה לפני כמה שנים, והפכה מבית ספר מעשי לקולנוע (שמקנה תעודת גמר) למחלקה אקדמית (שמעניקה תואר ראשון בתחום). עם זאת, נשמרת מסורת הפרקטית. "אנחנו מחזיקים באתוס של עשייה ויוצקים לתוכו תוכן אקדמי", מסביר מוג'ה ומפרט כיצד הסטודנטים זוכים בכל העולמות: "מצד אחד זו אקדמיה, ומצד שני זוהי כיתה אורגנית. בניגוד לחוגי קולנוע באוניברסיטאות, כיתת הלימוד של המחלקה לקולנוע במדרשה היא כיתת הפקה קבועה, בדיוק כמו בבתי הספר הלא אקדמיים. בהתאם, הלימודים אינטימיים יותר, וכולם מכירים היטב את כולם".

"חיפשתי מקום שיהווה בית עבורי", מספרת שקד קציר, סטודנטית בשנה ג' (שגם זכתה במלגת הצטיינות). "מקום שיקלוט אותי, מקום שיאתגר אותי, מקום שיתמוך בהתפתחות שלי. מאז שהתחלתי את הלימודים במדרשה, אני מרגישה שזה בדיוק מה שקורה". גם קציר למדה בתיכון קולנוע, ולאחר מכן עסקה בקולנוע במסגרת השירות הלאומי (בתפקיד הוראה לבני נוער). בהמשך החלה ללמוד במחלקה לקולנוע של המדרשה. במהלך הלימודים הייתה שקד שותפה בפרויקט דוקומנטרי חברתי בהנחיית שירלי ברקוביץ', ביחד עם כל בני כיתתה. הפרויקט עסק במרפאה של פליטים השוכנת בתחנה המרכזית של תל אביב, ופועלת בעיקר הודות לתרומות. "זה אחד המקומות היחידים במדינת ישראל שמעניק לפליטים טיפול רפואי", מספרת קציר ששימשה מפיקה בפרויקט. "הסיפוק מכך שאנשים מכניסים אותנו אל חייהם ומאפשרים לנו להבין מי הם, מבפנים, ועם כל האמת, הוא אדיר. הסרט הוא מתנה, ולימוד משמעותי שלדעתי לא היינו יכולים לקבל בדרכים אחרות. לגלות סיפור, לספר את אותו סיפור, להציג את העולם של גיבורי הסיפור, לערוך, לעמוד במועד הגשה ולראות את הקסם מופיע על המסך – והכל ככיתה – זה מדבק וסוחף".

להיכרות המעמיקה עם מגוון התפקידים בהפקות הקולנועיות, כבר בשלב התחלתי של לימודי הקולנוע, יש חלק משמעותי בבחירתם של דותן ושל קציר במדרשה. "כדי להבין את האפרטוס באמת", מסביר דותן, "חייבים להשתתף במשחק 'כיסאות מוזיקליים' של ההפקה". דני מוג'ה מחזק את דבריו של דותן: "הסטודנטים לא נדרשים לחפש בעלי תפקידים להפקות השונות. בשנה א' כל הסטודנטים צריכים לעבור שבעה תפקידים, יש תמיכה הדדית משמעותית, וכולם מתנסים בכל התפקידים. רק כשטבלת השיבוצים מלאה, מתחילים לצלם".

לעזור לסטודנטים להביע את עצמם

המכללה האקדמית בית ברל היא לפני הכל מכללה לחינוך, והמחלקה לקולנוע מספקת לצד התואר הראשון בקולנוע גם תעודת הוראה בתחום. "האמונה שלנו היא שקולנוען הוא אמן-מורה", מפרט מוג'ה. "על מנת להיות מורה איכותי, חשוב להכיר את הקולנוע העולמי ואת הגישות השונות לקולנוע, וכדי להיות אמן מוביל, נדרש אינטלקט שמבוסס על ידע בתחומי הפילוסופיה, הסוציולוגיה והפסיכולוגיה, כך שלאמן יהיה מה לומר במסגרת היצירה שלו".

דותן הוא דוגמה מצוינת לאמן שיש לו הרבה מה לומר: הסרט הראשון שיצר, "גרמנופוביה", עסק בתסביכי הדור השלישי לשואה, והוקרן בפסטיבלים במקסיקו ובספרד. סרט האמצע של דותן, "שאבעס מורגען", עסק בתרבות היידית והוצג בפסטיבלים רבים, בהם Exground בגרמניה, Harvest בקליפורניה, פסטיבל קולנוע ישראלי בצרפת (בניס) ופסטיבל הקולנוע היהודי בי-ם. "אחד התפקידים של יוצרים צעירים", מסביר דותן את הבחירה בנושא זה, "הוא להחיות את מה שנמחק על ידי כור ההיתוך. בלדינו וביידיש ישנה חוכמה רבה ועושר תרבותי כמו גם אינטלקטואלי רב, שחבל לאבד אותו". סרט הגמר הדוקומנטרי של דותן, שלפרנסתו עובד כעורך וידיאו בתאגיד השידור הישראלי "כאן", עסק ברצון שלו עצמו להגר לארה"ב.

"אצלנו אין עיסוק בתחרות פנימית וגם לא בתחרות ארצית", מסביר מוג'ה מה עוד מייחד את המחלקה שבראשה הוא עומד, "אלא בתחרות של כל סטודנטית וכל סטודנט עם עצמו, תחרות שמטרתה למצוא את המסלול האישי הנכון לכל אחד וכל אחת. זה לא קל, אבל אנחנו לא מוותרים על כך". מוג'ה מציין גם את הסביבה הפיזית הייחודית של המכללה האקדמית בית ברל: "אנחנו נמצאים במקום קסום שעדיין ניתן להרגיש בו את הטבע ולראות חקלאות. אנחנו קרובים לעיר מבחינה גאוגרפית, ורחוקים ממנה קונספטואלית. אני רואה את הסטודנטים מחייכים, וברור לי שהם במקום הנכון ביותר עבורם כדי למצוא את המסלול שלהם בעולם הקולנוע והאמנות".

מתעניינים בלימודי קולנוע ותעודת הוראה? לפרטים נוספים, היכנסו>>

​*הכתבה נכתבה במסגרת שיתוף פעולה של המכללה האקדמית בית ברל ואתר וואלה.​

 
תודה, הבקשה נשלחה.
מתעניינים בלימודים?
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם.