בדיקה: התכנית האקדמית שתיתן לך כנפיים לעוף

"חווייה משנה חיים", "תוכנית שהשפיעה על חיי באופן דרמטי", "זו בפירוש המתנה הכי טובה שנתתי לעצמי" – כך מתארות סטודנטיות את הלימודים במגמה ללימודי מגדר במכללה האקדמית בית ברל.

סופרלטיבים אלה ואחרים הפכו את התוכנית המיוחדת הזו לאחת מתוכניות הלימודים הנחשקות באקדמיה בכלל ובבית ברל בפרט.
מה יש בה, במגמה ללימודי מגדר? איך היא מצליחה לגרום לשינוי תפיסות עולם? והאם השינוי הזה רלוונטי רק לנשים?

ניסינו לענות על השאלות האלו דרך בחינה של אחד הקורסים הפופולריים הנלמדים בתוכנית – קורס בשם "לספר את הסיפור שלה: מחקר ותיאוריות של היסטוריה פמיניסטית".
את הקורס, שעוסק בהיסטוריה חברתית של נשים, מלמדת בארבע השנים האחרונות ההיסטוריונית ד"ר יאלי השש, ראש המגמה ללימודי מגדר במכללה. במסגרת הקורס כתבו הסטודנטיות עבודה בה הן התבקשו לראיין אישה קרובה – אמא, סבתא, דודה או מכרה אחרת ולהתמקד בסיפור החיים שלה במחצית השנייה של המאה העשרים. מטרת העבודה בקורס ניסתה לענות על השאלה: כיצד אישה נעשית אישה? הסטודנטיות בחנו את התפיסות החברתיות של נשיות וגבריות בתקופה ההיא, וכיצד התמודדה איתן האישה המרואיינת. איך הוגדרה נשיות 'ראויה'? מי נחשבו לגבריים? מה היו השבילים שסומנו כשבילים שעליהם הולכת האישה המהוגנת? ומה נחשב לחציית קווים? איזה דו שיח התקיים בין האישה שבה עסקו לבין המוסדות החברתיים והאנשים מסביבה?

"הרעיון מאחורי עבודה זו היה כפול: מצד אחד, אנחנו שואפות להחזיר את הנשים להיסטוריה הישראלית. מצד שני, ביקשנו לבנות תהליך היסטורי בתפיסות המשתנות של נשיות וגבריות", מסבירה ד"ר השש, ומוסיפה: "בשיעורי מגדר בבית ברל אנחנו לומדות להבחין בין מין לבין מגדר: מין הוא ההבדל הביולוגי בין המינים, ואילו מגדר הוא המשמעות החברתית הניתנת להבדלים אלה. ניתן לזהות שלגברים ולנשים על פי רוב יש אברי רבייה שונים אך עובדה זו כשלעצמה לא מובילה בהכרח למבנה חברתי כזה או אחר. האם העובדה שלנשים יש רחם אומרת שהן צריכות לשלוט בחברה בגלל היכולת שלהן ללדת? או להישלט מפני שהן זקוקות להגנה כי תהליך הלידה הופך אותן לפגיעות? או אף אחד מאלה? אולי העובדה שלגברים יש אברי רבייה חיצוניים מלמדת על הפגיעות הרבה שלהם, ולכן יש צורך לשמור אותם מוגנים? או להיפך, על כך שהם זכאים להנהיג? ואולי אין לכך שום משמעות חברתית? בקורס העוסק בהיסטוריה של נשים ובהיסטוריה של מגדר אנחנו מבקשות לאתר את אותן משמעויות שניתנות להבדלים הנראים לעין בין המינים, ולבחון את הקשר בין המשמעויות הללו לסיפור ההיסטורי של נשים וגברים".
בעזרת הראיונות שערכו הסטודנטיות בקורס ניתן היה להגיע לסיפורי חיים של נשים מכל שכבות החברה – ערביות, יהודיות, עשירות ועניות, מזרחיות ואשכנזיות, דתיות וחילוניות, הטרוסקסואליות, לסביות ובעלות מיניות נזילה, מן הכפר ומן העיר, מהפריפריה ומהמרכז, נשים שהיו נשואות כל חייהן או לא נישאו כלל.

אז מה למדו הסטודנטיות מהראיונות שערכו?
"אחד הממצאים הבולטים שעלו מתוך הראיונות היא האלימות שנשים מכל שכבות החברה היו חשופות אליה. רבות מן המרואיינות דיווחו על אלימות פיזית, מינית או מילולית שהופנתה כלפיהן על ידי אב, אם, אח, בן זוג או מורה. חלק גדול מהן סיפרו על כך בפעם הראשונה בראיונות כשהן מדווחות על רגשות של בושה, אשמה וחשש. חלק מהעבודה שנעשתה בכיתה עם הסטודנטיות היא ההבנה שמוטל עלינו לשבור את קשר השתיקה כדי שהטראומות הללו שעוברות מדור לדור יהיו תופעות, עד כמה שניתן, של העבר ולא של ההווה, וכדי שנשים יוכלו להחלים. החלמה זו חשובה מאין כמוה לנוכח הדיווח של נשים על תקופות של דיכאון, הרס עצמי וחוסר תפקוד כתגובה לטראומות מושתקות".
נושא זה של טראומות עבר מושתקות התגלה לאחת הסטודנטיות (שביקשה להישאר בעילום שם) במסגרת ראיון נוגע ללב שקיימה עם אמה. הסטודנטית, שלה ולאמה בת ה-80 מערכת יחסים קרובה מאוד, שאלה את אמה בראיון שאלות על ילדותה ועברה וגילתה כי אמה חוותה הטרדות מיניות במשפחתה בהיותה ילדה צעירה ומאוחר יותר כאשה חוותה גילויי אלימות מצד אדם הקרוב לה. "אין ספק שהמידע שגיליתי במהלך הריאיון נתן לי בוקס בבטן הרבה יותר מאשר לאמא שלי ששמחה לפרוק את החוויה שלא שיתפה עם אף אחד כל השנים", סיפרה הסטודנטית. "הרגשתי שהריאיון קירב ביננו הרבה יותר. לצד הגילוי המטלטל אני גם מעודדת מכך שעשינו דרך מאוד טובה מהסיפורים של אמא שלי ועד היום. פעם לא הסבירו לילדות ולא דיברו איתן גם כאשר מערכות היחסים היו טובות. מאז חל שיפור, בין השאר כי התנועה הפמיניסטית סללה דרך טובה יותר לנשים."

המפגש של הסטודנטיות עם ההיסטוריה הפרטית שלהן חידדה והעצימה בהן את התובנות על נשיות וגבריות בחברה הישראלית, על הדרך שעשינו בעשורים האחרונים ועל העבודה הרבה שעוד מצפה לנו. סטודנטיות רבות בתכנית מעידות כי הידע שקיבלו במסגרת הלימודים בתוכנית כולה הוא ידע משנה חיים, ידע שנותן להן ביטחון לומר את דעתן, לפעול ולהביא לשינוי במרחב הפרטי ובמרחב הציבורי. זאת ועוד: כל הסטודנטיות והבוגרות איתן דיברנו תומכות בהכנסת לימודי מגדר לתוכנית הלימודים בבתי הספר ומדגישות את החשיבות בהעלאת המודעות בנושא לא רק לבנות אלא גם לבנים, כדי שגם הם יהיו שותפים ביצירת השינוי הנדרש.

הלימודים במגמה ללימודי מגדר במכללה האקדמית בית ברל נמשכים שלוש שנים וחצי, יום אחד בשבוע. לתוכנית אין תנאי קבלה, אין צורך במבחן פסיכומטרי וגם לא תעודת בגרות, כך שנשים הנמצאות במקומות שונים בחייהן - הן גיאוגרפית והן מטאפורית – יכולות להצטרף לתוכנית כבר בסמסטר הקרוב.

תודה, הבקשה נשלחה.

מתעניינים בלימודים?
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם.

9121*

מעוניין/ת לקבל מידע מהמכללה באמצעות דוא"ל ו/או הודעות למכשיר הנייד

התקשרו
אלי

9121*

תפריט מידע נוסף

בדיקה: התכנית האקדמית שתיתן לך כנפיים לעוף

המכללה האקדמית בית ברל