העלייה בגיל מלווה בעלייה בשיעור הזקנים המוגבלים בתפקודם וזקוקים לעזרת הזולת עקב נכות פיזית, קוגניטיבית (תשושי נפש) או משולבת. על פי הנתונים, 16.7% מכלל הזקנים מוגבלים בתפקודם, ושיעור זה עולה באופן משמעותי עם העלייה בגיל .
הנתונים הדמוגרפיים של הזקנים השוהים במסגרת מוסדית: בני 85 ומעלה; שיעור הנשים המטופלות במוסדות כמעט כפול מזה של הגברים; יותר יהודים מאשר ערבים ושיעור גבוה של זקנים שאינם נשואים. על אף הדומיננטיות של דפוס מגורים בקהילה, ניכרת מגמה של גידול בשיעור הקשישים המוגבלים השוהים במוסדות. אם נשווה את ישראל למדינות מפותחות אחרות, שיעור השוהים במסגרות סיעודיות נמוך יחסית, בהולנד שיעורם כפול מזה שבישראל.
שתי הסיבות העיקריות להשמה מוסדית הן:
בריאות לקויה שפוגעת בתפקוד – עם העלייה בגיל עולה גם שכיחות התחלואה בקרב הזקנים, ומתעורר קושי רב להמשיך לנהל את משק הבית באופן עצמאי.
בדידות – האויב מספר אחד של הזקנה. אחת הבעיות הקשות ביותר שאיתן מתמודד האדם הזקן היא היותו בודד ולא חלק מקבוצה . ההחלטה לבחור בהשמה מוסדית היא של הזקן ובני משפחתו, אולם ההפניה להשמה יכולה להיעשות על ידי גורמים נוספים כגון משרד הרווחה באמצעות עובדת סוציאלית, משרד הבריאות, רשות מקומית ועוד.
בחירת מסגרת מוסדית תיעשה לרוב על פי מצבו של הזקן, או יותר נכון על פי יכולתו להתמודד עם חיי היום יום. ישנן שלוש ההגדרות העיקריות :
זקן עצמאי – מבחינת תפקודו הוא מסוגל לבצע פעולות יומיומיות (ADL) ללא עזרה.
זקן תשוש – מפאת תפקודו הירוד הוא זקוק לעזרה חלקית בפעולות היומיום.
זקן סיעודי – מצב בריאותו ותפקודו ירודים עקב מחלה כרונית או ליקוי קבוע או שהוא סובל מבעיות מורכבות הדורשות מעקב רפואי וסיוע כל היום.
סוגי המוסדות הקיימים בישראל:
ישנם שני סוגים של מוסדות לטיפול ממושך: מוסדיים (ממשלתיים) וקהילתיים (פרטיים).
מוסדיים – נמצאים בפיקוח ממשלתי. כוללים: בתי אבות, דיור מוגן, בתי חולים ומחלקות סיעודיות. במוסדות אלו יש מחלקות שונות, וההשמה בהן נקבעת על פי הערכת מצבו התפקודי של הדייר על סמך קריטריונים שנועדו לכך.
קהילתיים – פועלים כמוסדיים אך נמצאים בבעלות פרטית.
ארבעה סוגי מחלקות במוסדות השונים:
1. מחלקות לעצמאיים – מיועדות לזקנים בעלי תפקוד מלא בחיי היומיום.
2. מחלקות לתשושים – מיועדות לזקנים בעלי תפקוד מוגבל הנזקקים לתמיכה חלקית בחיי היומיום.
3. מחלקות לסיעודיים –מיועדות לזקנים בעלי תפקוד מוגבל הזקוקים לתמיכה רבה בחיי היומיום.
4. מחלקות לתשושי נפש – מיועדות לזקנים הסובלים ממצב קוגניטיבי ירוד, הדורש פיקוח ועזרה בתפקוד.
הפיקוח הממשלתי במוסדיים מתחלק בין משרד הרווחה, שאחראי על מחלקות העצמאיים והתשושים, לבין משרד הבריאות שאחראי על המחלקות הסיעודיות ועל מחלקות תשושי הנפש.
משרד הבריאות אחראי להשמתם של קשישים תשושי נפש וסיעודיים במוסד, המימון יעשה על ידי הזקן ובני משפחתו, אך אם ידם אינה משגת, הם יכולים לקבל סיוע ממשרד הבריאות אם הם מתאימים לקריטריונים של מבחן ה"קוד" – הבודק מצב תפקודי-רפואי, תנאים סביבתיים, גיל ומצב כלכלי. למשרד יש כמובן מגבלת תקציב, ועל כן יצטרך הזקן להמתין עד שתתפנה מיטה .(באחריות משרד הבריאות 304 מוסדות, 11 מהם בבעלות ממשלתית(.
משרד הרווחה אחראי להשמת קשישים עצמאיים או תשושים המבקשים לעבור לדיור מוגן או לבית אבות. משרד הרווחה מספק פתרונות על רקע חברתי ומשתתף במימון על פי מבחני הכנסה. באחריות משרד הרווחה 167 מוסדות, 4 מהם ממשלתיים.
סוגי המוסדות:
דיור מוגן – מסגרת מוגנת בקהילה המיועדת לקשישים עצמאיים בתפקודם המעוניינים לנהל משק בית עצמאי. הקונספט המרכזי הוא יצירת המשכיות לאורח החיים הקודם שניהל הזקן.
בתי אבות – מתאימים לעצמאיים ולתשושי גוף, בעלי מגבלות קלות, אשר דרוש להם סיוע חלקי בלבד. כל בית אבות מעמיד לרשות דייריו מקבץ קבוע של שירותים, המותאם לאופייה של האוכלוסייה המתגוררת בו ולצרכיה.
בית אבות סיעודי – מיועד לזקנים המוגדרים כסיעודיים בלבד. כל בתי האבות הסיעודיים מספקים שירותים בסיסיים אחידים, והם נבדלים זה מזה בשירותים הנלווים שהם מעניקים, וכן ברמת המלונאות. בית אבות כזה חייב להימצא תחת פיקוח רציף של אגף הגריאטריה במשרד הבריאות ולפעול רק עם רישיון מטעמו.
בית אבות לתשושי נפש – לרוב מדובר במחלקה לתשושי נפש בתוך מוסד גריאטרי, והיא מיועדת אך ורק לחולים המוגדרים כתשושי נפש שאינם סיעודיים.
בתי אבות בקיבוצים – כיום קיבוצים רבים מפעילים בית אבות בשטחם. בתי אבות אלו נוסדו בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת ונועדו בראש ובראשונה לטפל באוכלוסייה המזדקנת של הקיבוצים, תוך הקפדה על איכות חיים גבוהה וסביבה תומכת. רוב בתי האבות בקיבוצים מופעלים על ידי חברה פרטית, חיצונית לקיבוץ, כדוגמת רשת "עמל סיעודית".
בית חולים גריאטרי – בית חולים שכל המאושפזים בו הם בני 65 ומעלה, לדוגמה בית חולים "שמואל הרופא".