כניסה

אירוע לסיום לימודי השלמה לתואר ראשון, מחזור א' בתכנית החרדים


אורית לרר כנפו, ראש המסלול לקידום נוער וראש היחידה ללימודי חרדים

ביום שלישי כ"א חשון תשע"ו (3.11.15), התקיים אירוע לסיום לימודי השלמה לתואר ראשון, ביחידה ללימודי החרדים בנוכחות הנהלת המכללה, נציגי משרד החינוך וסגל אקדמי ומנהלי.
"להיות ראשון זה מחייב" ו-63 הבוגרים מצדיקים אמרה זו. השתלבותם במכללה היא שהביאה לפתיחת יחידה ייעודית ללימודי חרדים. הם הראשונים שמסיימים את התכנית ללא נשירה והם הנחשונים בקהילת החרדים בארץ שקיבלו הכשרה לעבוד עם נוער בסיכון ונוער מנותק.


מדברי הברכה של פרופ' תמר אריאב, נשיאת המכללה: "כמכללה אשר מדגישה בפעילותיה את הממד הערכי-חברתי ואת הגיוון התרבותי, הסובלנות והכבוד לאחר, הקמת היחידה ללימודי חרדים היא אך טבעית. נראה כי יצרנו יש מאין ובתוך שנה וחצי הקמנו בתוך המכללה הפלורליסטית שלנו יחידה ובה 184 סטודנטים וסטודנטיות חרדים הלומדים במתווה אקדמי רגיל אך במעטפת המתאימה לאורח חייהם ולצרכיהם".


את הצלחתה של התכנית יש לזקוף לזכות צוות היחידה הפועל תוך מחויבות רבה ואמונה בדרך: ד"ר טלי היוש הרכזת האקדמית, ד"ר מרים בן יהודה ראש החוג לחינוך מיוחד, שסיימה את תפקידה ולד"ר פנינה שביט אשר נכנסה לתפקיד השנה, ד"ר ריבה מנדל ראש המסלול לחינוך מיוחד, חיה דוד, הרכזת המנהלית, וכן רחל אביסף ורעיה ליכטשטיין שמשקיעות מזמנן ומסייעות להתנהלותה השוטפת של היחידה.
דבר נציג הבוגרים
"התבקשתי לייצג את הסטודנטים המסיימים תואר ראשון במסלול קידום נוער, ואני עושה זאת בשמחה וברגשות הומים. זמן לא רב חלף מאז נפגשנו לראשונה, עת עשינו את צעדינו הראשונים על מדשאות הקמפוס, שהפך בהמשך לביתנו השני כמעט. בתקופה זו היו הלימודים לחלק אינטגרלי מחיינו האישיים והמקצועיים. הלכנו לישון עם שיטות התערבות לנוער במצוקה, וקמנו עם בעיות של דור המסכים. הלכנו לישון עם סוגיות בקרימינולוגיה וקמנו עם "גוד מורנינג עלי!" הלכנו לעבודה בניסיון נואש לייצר איזשהו מחקר איכותי או כמותי על מה שאנחנו עושים, וחזרנו הביתה עם זהות מקצועית חדשה.
אחר הצהריים יצרנו מעורבות קהילתית, הנחינו קבוצות ותמיד זכרנו לרתום שותפים ולשווק כראוי. באנו במחשבה שאנחנו יודעים הכל על נוער, ויצאנו מהלימודים בתחושה ברורה שיש עוד הרבה מה ללמוד. ידענו לדבר, למדנו להקשיב ולהיות אמפטיים. למדנו חוקי נוער ופרוצדורה פלילית, גישת כוחות, דמוקרטיה ושוויון, ולא פחות חשובים הדיונים שהחכימו והעצימו אותנו – למידת עמיתים. למדנו לפרגן ולבקר, והחניכים שלנו קיבלו חונכים ומחנכים, יועצים ומדריכים שהם אנשי מקצוע מהדרגה הגבוהה ביותר, מומחים בתחומם, כאלה שיכולים לחולל שינויים, לייצר יש מאין נוער אחר, נוער מחובר, נוער מתקרב, נוער שעליו תהיה תפארתנו ותפארת עמנו".

ככתוב במקורות "יגעת ומצאת תאמין", אירוע הסיום של מחזור א' אכן עסק ב"מצאת" וב"תאמין". המייל של ד"ר יעקב טפלר שנשלח למחרת האירוע, ממחיש זאת היטב.

"אני מבקש לשתף אתכם בכמה מחשבות בעקבות הערב אמש. באתי לערב הסיום כמו לכל ערב סיום, אתם יודעים, שגרה שכזו... אבל אט אט במהלך הערב מצאתי את עצמי נרגש יותר ויותר. חשבתי לעצמי כמה לפעמים אנחנו (כקולקטיב) חוטאים לעצמנו ולחברה האנושית שבה אנו חיים כשאנחנו נגררים בלא מחשבה אחרי סטיגמות ותיוגים וכמה מהר אנחנו שופטים לשלילה ציבורים שלמים כשעינינו אינן רואות דבר מתחת למעטפת מוליכת השולל שכל כך מרגילים אותנו שלא לראות דרכה אלא רק אותה ורק בה את חזות הכל. וגם אני חטאתי וחוטא בזה לעתים.
אני קצת מתבייש בעצמי שאני צריך למצוא את עצמי נרגש "לגלות" בני אדם, כמוני, עם כל מגוון המורכבות האנושית שעושה אותנו כל כך אנושיים, כל כך דומים גם אם כל כך שונים.
חשבתי על הפערים הגדולים שבין דיבורים לבין מעשים בסוגיות חברתיות. כמה לפעמים רחוק ומקוטב הפער שבין הצהרות על "האחר" לבין היכולת, לא רק "להכילו", אלא גם להעריך אותו, לאהוב אותו וללהעניק לו. ועוד יותר מכך, לגרום להם לאהוב את הבית הזה שלנו ולהרגיש חלק ממנו, ואף לגרום להם להצהיר שהבית הזה יהיה חלק מהם לכל ימי חייהם – מתנועות הנוער הסוציאליסטיות ועד לחרדים.
וזו תעודת כבוד מאין כמוה למכללה שלנו. בלי ציניות ומכל הלב, חשתי אמש התרוממות רוח של ממש, וכמה אני גאה להיות חלק מהמשפחה הטובה, הערכית והמסורה הזו של בית ברל.
ואם אחד הבוגרים שדיבר אמש בחר לתמצת את תחושותיו דווקא בציטוט מדברי ברל כצנלסון, מכל אחד אחר מעולמו שלו, אז אולי באמת אנחנו מתחילים להתקרב לימות המשיח.
יישר כוח לכל העושים במלאכה".

 

תודה, הבקשה נשלחה.
מתעניינים בלימודים?
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם.