כניסה

[14] על מניפסטים וציוצים

על מניפסטים וציוצים
חורף 2011
עורך: גלעד מלצר

היתה אמורה להיות כאן הקדמה אחרת, כזו שמנסה להסביר את התפקיד המרכזי שהיה למניפסטים במבנה הדיכוטומי של המודרנה. אותו מבנה אשר מחד גיסא הפנה עורף במיאוס, בבוז ובמשטמה הן לעבר והן כלפי הסדר הסוציו–פוליטי העכשווי, ומאידך גיסא חיפש בעוז נתיבים חדשים של ביטוי וייצוג אסתטי ופוליטי.

אבל אז, בקיץ 2011 , קרו בארץ דברים. 

 

היתה אמורה להיות כאן הקדמה על כך שבמניפסטים נכתוב מה לא ומה כן. נכתוב ברצינות, באירוניה, בלעג, בכנות. נכתוב עד שדברים ייהרסו. ינותצו. עד שתכלה ממשלת זדון מן הארץ. עד שתכחד האמנות האקדמיסטית. נכתוב עד שהפרולטריון יתנער מתרדמתו. עד שיקשיבו ללא מודע ולשפת החלומות. עד שהרשת )או התרבות, האדמה, מה לא? (תהיה של כוּווולם. נכתוב עד שנשתכנע בעצמנו, עד שישוכנעו

המשוכנעים, ואולי אפילו עד שישתכנעו מי שכנגדם מכוונים פגזי מילותינו. נכתוב עד שתזדעזע הארץ, ייפלו החומות וצדק ישכון.

אלא שבקיץ 2011 , רבים, רובנו, קיוו שמהדברים שקרו משהו ישתנה. הרבה משהו.

אמנים, חרשי תרבות, אינטלקטואלים, ואחד העם כבר למעלה ממאה ושישים שנה - התקופה שבה מניפסטים פוליטיים, תרבותיים, אסתטיים, טכנולוגיים נעשית די ברצף - קיוו שלמילים יהיה כוח להניע דברים. למנוע דברים. לשנות. קיוו וכתבו ועשו. מניפסטים סימבוליסטיים, פוטוריסטיים, דאדאיסטיים, סוריאליסטיים, קונסטרוקטיביסטיים, אקספרסיוניסטיים... בצרפתית, באיטלקית, ברוסית, וגם ביידיש, באנגלית, בפורטוגזית, בספרדית, ביוונית, טורקית, ואפילו בערבית ובעברית.

בקיץ 2011 קרו הרבה דברים, אבל מניפסט בעברית לא נכתב. לא באוהלים, לא בדירות הסטודיו, לא בחדרים ממוזגים, ולא בכיתות לימוד. גם לא בערבית, למרות המהומות והמחאות במדינות ערביות רבות. הררי מילים נשפכו - ברשתות החברתיות, בציוצים, תגובות, מסרונים, בכתבות בעיתונים, בראיונות במדיה, בנאומים מעל במות מאולתרות.

אבל לא נכתב מניפסט.  

 דימויים של חיים דעואל לוסקי

 
תודה, הבקשה נשלחה.
מתעניינים בלימודים?
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם.