כניסה

אתי בריל

בראיון הקבלה לתכנית לתואר שני בחינוך לאמנות נשאלתי למה כמורה לאמנות לתלמידים אוטיסטים בחרתי ללמוד בתכנית זו ולא "תרפיה באמנות". כיום אני יכולה להשיב בפה מלא שהתכנית לא רק שמתאימה עבורי, אלא  תפורה למידותיי. לא יכולתי לחשוב על קורסים יותר מעשירים, מרתקים ומרחיבי אופקים. במסגרת הסמינריון בחינוך לאמנות בחרתי כמובן מאליו בתחום התמחותי: הוראת אמנות לתלמידים אוטיסטים. אך כבר בשנה הראשונה, בקורסים של פילוסופיה נחשפתי לקישורים מרתקים בנושא אוטיזם - שפה ותפיסה, כפי שבאה לידי ביטוי אצל הוגי דעות שונים. בקורס  "חינוך וקולנוע" בהנחייתה של פרופ' יעל קציר, ניתחתי את הסרט "איש הגשם". בקורס של פרופ' אפרת ביברמן "אמנות ישראלית והמקום האחר" הצגתי את ה"המקום" ביצירותיו של האמן האוטיסט סטיבן וולישיר.  בקיצור, אני מרגישה שאני מעמיקה בנושא האוטיזם מכל נקודת מבט אפשרית.

לימודי האמנות לתלמידים הלוקים באוטיזם מתמקדים בתחום העשייה האמנותית. במסגרת עבודת הגמר היישומית פיתחתי תכנית לימודים המבקשת לבחון כיצד החוויה של התבוננות ביצירות אמנות יכולה לעודד את התקשורת (המאפיין הבסיסי של לקות זו).

את תוצאות מחקר הפעולה על תגובתם של תלמידים אוטיסטים ליצירות אמנות, הצגתי בהרצאות אורח בסמינר לווינסקי, ובכנסים בארץ ובעולם וביניהן בכנס בנושא: "מדברים אוטיזם: תמורות בטיפול, חינוך ומחקר" באוניברסיטת תל-אביב, ובכנס בין-לאומי לחנוך לאמנות של ארגון InSEA בודפסט בהונגריה.

אתי בריל

 
 

התלמידים התבקשו לבחור לגבי יצירה אחת באם הם "אוהבים" או "לא אוהבים" את היצירה ע"י הצבעה או משפט.
לאחר מכן הרחבתי את הבחירה והתלמידים התבקשו לבחור בין שתי יצירות ולציין את הציור שהם אוהבים.
השתמשתי במצגת שבה שולבה תקשורת תומכת וחליפית.

 
תודה, הבקשה נשלחה.
מתעניינים בלימודים?
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם.