כניסה

הזמנה לתערוכה "דוד הנדלר - סיפור אהבה", אוסף בועז ארד

פרטי האירוע
מארגן האירוע
תאריך
02/02/2012
שעת האירוע
20:00
מקום האירוע
גלריית המדרשה, דיזינגוף 34
עלות
מידע נוסף
טלפון
03-6203129
דואר אלקטרוני
אתר אינטרנט
 
אתר אינטרנט
אתר אינטרנט
גלריית המדרשה שמחה להזמין לתערוכה מיוחדת של ציורי דוד הנדלרפתיחה: יום חמישי 2.2 בשעה 20:00דוד הנדלר סיפור אהבה אוסף בועז ארד 2.2-2.3.2012גלריית "המדרשה" 
פתיחה – יום חמישי 2.2.2012 
דיזינגוף 34, תל-אביב טלפון: 6203129 - 03
ב'- ה' 12:00 – 19:00
שישי 10:00 – 14:00
שבת 11:00 – 14:00

 

 


בועז ארד
אביבה אורי באה אל הנדלר ללמוד ציור ונשארה. הוא צייר על השולחן במטבח והיה תולה את הציורים ליבוש. אחר כך היה יוצא למכור אותם. אביבה הייתה לאחד מעמודי התווך של האמנות הישראלית. הנדלר נשאר מחוץ למעגל. הציור שלו היה אמור לפרנס את המשפחה ומשום כך לא נחשב, אך מתוך הכמות העצומה של הציורים שצייר ("אני רוצה שיהיה ציור שלי בכל בית") , מתוך פני השטח הוירטואוזיים, מעבר לאיכויות הציוריות יוצאות הדופן ניתן להבחין בעומק חשיבה ובתיאור מורכב של סיטואציות אנושיות וחברתיות.

יום אחד בסוף שנות הארבעים, נכנס הנדלר למשרדו של סבא שלי במרכז הקואופרציה ברחוב הארבעה בתל אביב ומכר לו ולשותפו לחדר, שני רישומים בחמש לירות האחד. כשחזר השותף לביתו נזפה בו אשתו על הפזרנות וסבי רכש ממנו את הרישום. אני זוכר את שני הרישומים תלויים בביתם של סבי וסבתי בחולון. בית, גבעה, עץ. מעט דמויות בדרך. אנשים ופיסת העולם שלהם. הציורים האלו תלויים היום בבית אימי. את ההנדלר הראשון שלי מצאתי זרוק ברחוב אחד העם בתל אביב. משפחת עגורים שותה ממקווה מים. מאוחדים ובטוחים, התערוכה אינה מתיימרת לספר את הסיפור המלא. זה האוסף הפרטי שאני צובר מזה שנים. סיפור האהבה שלי להנדלר. 

******************************
אביבה אורי 19.5.84 מתוך "קומי אורי כי בא אורך" סיפרה של רחל ימפולר בתה של אביבה:
הנדלר קורבן פרובינציאלי או גאון חופשי ובינלאומי. מובן שגאון חופשי ובינלאומי באמנותו המשתווה לגדולי ההיסטוריה האמנותית. החופש האישי, החירות של האמן המכיר בגדלותו, היודע את ערך עבודתו ובטוח בנצחיותה. על מה ויתר? על הכבוד הגדול להשתייך ל"חצר"?... הוא בז לכל זה ולא רצה לוותר על גרעין אישיותו החזקה. כישרונו הנדיר, המייסטרי, הפיגורטיבי, לא נמדד באופנות של היום ומחר ויכולותיו לרשום דמויות חזקות חיות, נופים ספוגי אווירה, כוח ואנושיות לא ניתנות לריסון , לשליטה ולדיכוי של שום קליקה... הוא חי את האמנות בחייו ולא את ההצלחה החולפת ב"שכבת השמנת הישראלית". רוחו הייתה החופש של האמן ובדרך עקיפה דווקא הוא, הסמל המוסרי לכל אמן אמיתי. קורבן? החברה היא הקורבן של אטימותה. 

******************************
דמות עם שני חמורים - דוד הנדלר:
יש בציור הזה כבדות בלתי נסבלת כמעט. הדמויות מצוירות בקו עבה ומגושם, קו האופק לוחץ אותן אל הקרקע. השמיים לוחצים על קו האופק. העננים מסורבלים. בקו מקוטע שהנדלר עובר עליו כמה פעמים הוא מצייר שני חמורים, האחד, פניו אלינו והשני מפנה את אחוריו. במרכז, דמות אדם שחוח. פועל. חיה יושבת בפינה הימנית התחתונה. ספק כלב ספק עז.

הרישום קווי אבל פני האדם והחמורים הם כתמים .מסיכות. כתמים שחורים. כתמים כבדים שהמבנה הקווי כמעט אינו עומד במשקלם. מסביב משטח עצום, צהוב, חשוף. 

הציור מספר על האיש הפורק משא מגב החמור. המשא עצמו אינו מצויר אבל המסה שלו מורגשת בכל קו של גוף הפועל. אנחנו צופים ברגע לפני שהוא מניח את המטען על האדמה או רגע אחרי שהרים אותו. המטען מסמן את מגבלת הגוף. זה רגע עדין והרגע שאחריו יכול לתאר את מיצוי היכולת של הגוף או את קריסתו תחת הנטל. העילה לפעולה הזו נמצאת מחוץ לתמונה. הרגע הזה, הנקודה הסינגולארית של הפעולה נכון הן לגבי היחס בין הגוף המצויר והמסה והן לגבי הציור עצמו שכמעט וקרס. ציור שכמעט ואין לו עילה.

 

תודה, הבקשה נשלחה.
מתעניינים בלימודים?
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם.
9121*
 
9121*