כניסה

דיה בלזר על West with the Night

מעולם לא פתחתי את הספר "West with the Night", אך נחרתה בזיכרוני העטיפה הירוקה עם הצילום בשחור-לבן של טייסת המתבוננת הרחק אל מעבר לגבולות הפריים. את הספר רכש אבא שלי, שהיה בעצמו טייס, לכבוד בנותיו הצעירות. אז עוד בקושי למדתי לקרוא, אבל הוסבר לי שהאישה המצולמת הייתה האישה הראשונה שחצתה את האוקיינוס ממזרח אל מערב והאדם הראשון שעשה זאת ללא הפסקה. את שמו של הספר אני זוכרת בעל פה כי תמיד העלה בי תחושת התרגשות אפלה; כילדה דימיתי את הגיבורה מתקדמת בתוך הלא נודע, כמו במעין מרוץ נגד הגורל. הספר עדיין יושב בבית, נשכח, אך נדמה לי שאני מכירה אותו באופן אינטימי, למרות שהוא לא ידוע לי. נזכרתי בו לאחרונה כשהוא עלה בראשי כשם לתערוכה. רציתי בו בגלל המילה "מערב", (זה היה לי חשוב ביחס לכך שהגלריה פונה מזרחה והבניין ניצב בין הים לעיר) משום שהוא מייצר תנועה עם כיוון, ציפייה וכוונה, וכי הוא מרמז על דרך שיש לגמוע.

בחדר הראשון, מיצב המורכב משכבות של אובייקטים. בחדר השני פסלי זכוכית, צמודים למבנה החדר. החדר הראשון מכיל את הנראה לעין, את הגשמי והחומרי. החדר השני הוא חדר עם מבנים מזכוכית. האובייקטים בו אולי מזמנים אחד את השני, אך אינם באים במגע וצמודים לקירות הנגדיים של החדר. בחדר הזה ישנם בעיקר פוטנציאל והתאפשרות: במקום להסתכל על הפסלים, מסתכלים דרכם. רציתי להפוך את הקומה השנייה של הגלריה למעין מרפסת או מצפה מעל לרחוב שבחוץ.

המערכות הפיסוליות בתערוכה נוצרו מתוך מחשבה על פעולת הערמה: שיכוב והעמסה של דבר על גבי דבר. המערכות משתדלות להתעלות מעל הזהות האינדיווידואלית של כל חלק, אך מתגלות כבלתי יציבות מבחינה מבנית. רבים מהאובייקטים והמחברים ביניהם מבוססים על עיקרון של המינימום ההכרחי מבחינה הנדסית ובטיחותית, ומשתדלות לא לקרוס.

במבואת הכניסה לגלריה עומד מקפיא בו אני מייצרת קרח כדי להזין את המיצב של הסירה. מעל המקפיא הנחתי פסל מגוש חמר לא שרוף (משומר לח במשחת נעליים). הן הגוש והן תהליך יצור הקרח הם חלקים נלווים לתערוכה, אין להם מקום בשני המיצבים, ומהבחינה הזו הם משתייכים לקבוצה שלישית: הדברים האקס-טריטוריאליים לתערוכה, אך הכרחיים לה, כמו הפוסטר של הרישום התלוי מעבר לרחוב הירקון.

גבס וזכוכית אינם החומרים הבלעדיים בעבודה, אך הם מהווים חומרים קריטיים ועיקריים. הם מופיעים במצבים שונים – פעם הגבס מופיע כאבקה, פעם כיציקה יבשה של חומר מגובש, פעם כחומר שהולך ומתקשח במגעו עם מים, (הוא גם מופיע כלוח, כלומר כחומר בניין, בקירות הגלריה). הזכוכית מופיעה בצורת לוחות – הן בתאי הצפייה והמרפסת והן בחלונות הגלריה – וכגוש חלול ויצוק בדמות שני ראשי איש ואישה. בכל אופן, הן הזכוכית והן הגבס מתפקדים כחומרים עדינים שיש להיזהר שלא להפריע להם או להרוס אותם, ומופיעים כיציבים ובטיחותיים כאלמנטים ארכיטקטוניים של חדר הגלריה.
תודה, הבקשה נשלחה.
מתעניינים בלימודים?
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם.