הפקולטה לאמנויות - המדרשה שמחה להזמין:
'מי שמבקר או דוחה את המשחק, כבר נכנס למשחק'
תערוכה קבוצתית של תכנית לימודי ההמשך בחללית בירקון שבעים.
פתיחה | מוצ"ש 2.11.2013 | 20:00
נעילה | 5.12.2013
משתתפים: דן אלון, אדר גולדפרב, אלכסיי ילקין, יונתן בן שמחון, לידה שרת מסד, ענת מעוז, ערן ענבר, אריאלה פדן, תניא פרדמן, אבישי פלטק, פסי קומר, לירון שוע.
אסף גרובר, אוצר התערוכה, כותב:
כותרת התערוכה היא ציטוט מספרו של מוריס בלאנשו “הכתיבה של האסון“. בספר מתומצתים בחריפות חדשנית, מסקנות ביקורתיות לגבי אסונות אשר פקדו את האנושות במהלך המאה העשרים.
האמנים המציגים התחילו ללמוד אמנות לאחר אחד האירועים המשפיעים ביותר על תרבות המערב בשנים האחרונות: “המשבר הכלכלי“ של 2008. הגדרתו של המאורע כאסון אמנם שנויה במחלוקת, אך ניתן לומר כי המשבר הוא ללא כל צל של ספק מתופעות הלוואי המדוברות ביותר, של אותם אסונות מהמאה הקודמת. תופעת לוואי המתפשטת כנגיף הפוגע בכל.
לצד ההתפתחות הטכנולוגית ו"ההאצה" שחלה בכל תחומי החוויה האנושית (נגישות מוצרים, רשתות חברתיות, ידע בלתי מוגבל, יכולת התקבצות מהירה וכו'), הדיון הציבורי אודות הצל שהותיר המשבר, עדכן ועיצב מחדש את העמדות השונות לגבי תפקידו ומקומו של האמן בחברה.
כיום, במבט לאחור, הציטוט של בלנאשו עוטה משמעות חדשה המעלה את השאלות הבאות: מהו המשחק? האם אפשרות הסירוב להשתתף בו היא מחווה הרואית או שמא תבוסתנית בעידן “הכול יודע“ הנוכחי?
עקב ריבוי היוצרים המשויכים לספירה האמנותית (“כולם אמנים אך רק האמן יודע זאת“, פייר ביסמוט**), העניין הגובר במהלכים אמנותיים והעניין הפוחת ביצירת היחיד, הסירוב נדמה כפיתרון הקל (“האמנות הסתיימה אך רק האמנים לא יודעים זאת“, גוזש לויס**).
המרקם ההטרוגני של הרקעים החברתיים והתרבותיים של המשתתפים, מְשַׂחֵק תפקיד מרכזי בתערוכה בה אמנים בתחילת דרכם, מציגים עבודות המתמקדות ביחסי הגומלין שבין האמן היחיד והקהילות שהוא מגדיר עבור עצמו: הצמצום המכוון של כל אמן יוצר תחביר תצוגתי שיש בו גם מחשבה על הקהילה ועל היפוך השאיפה לחזיון ראווה, אפרופו המשבר הכלכלי.
החללית בירקון שבעים | תל אביב-יפו | שעות פתיחה | א’-ה’ 11:00-18:00 ו’ 11:00-14:00 | space@hayarkon70.org
*“הכתיבה של האסון“, מוריס בלאנשו 1980, קטעים מהספר התפרסמו בעברית ב“המעורר“, כתב עת לספרות ואמנות, גליון מס' 15, 2002 תרגמה מצרפתית: מיכל הראל.
** מאז שנות התשעים, האמן פייר ביסמוט, השתמש פעמים רבות במשפט כתגובה למשפט של גוזף בויס “כולם אמנים“. ב2006. האמן הליטאי Juozas Laivys הגיב במשפט משלו על האמרה של ביסמוט.
