היום החלטנו להציג ב#פינת המלצת הצוות ספרים שאנחנו אוהבות העוסקים בסבים וסבתות ובקשרים שלהם עם נכדיהם ונכדותיהם. כשהתחלנו לעבור על ספרים שעוסקים בקשר הזה מצאנו הרבה ספרים שאנחנו אוהבות. לכן החלטנו היום לפרסם את הרשימה הראשונה בנושא.
ספרים אהובים על סבים וסבתות – רשימה מס' 1 (ע"פ שם המשפחה של הסופר)
העוגה של סבא אליהו / אלבלך נגה. מטר, 2013 גיל רך
סבתא מעופפת / ארלברוך וולף. כתר, 1998 גיל רך
לאן הולכות הדאגות בלילות / בראון אנתוני. כנרת, 2008 גיל רך
צ'רלי בממלכת השוקולד / דאהל רואלד . זמורה ביתן, 2014 א-ג ג-ו
דבי דב אצל סבא וסבתא / הולמלונד מינריק אלזה. אדם, 1984 א-ג
בלתזר / זרחי נורית. קוראים, 2006 גיל רך א-ג
המגרה השלישית של סבא / טל קופלמן ג'ודי. ידיעות אחרונות, 2003 א-ג ד-ו
מסע על קורקינט / כרמי דניאלה. עם עובד, 2003 א-ג
חלד והגוזל / ניומן מרג'ורי. ספרית מעריב, 2005 גיל רך
יש משהו מתחת למטה שלי / סטיבנסון ג'ימס. קלסיקלטת, 2008 גיל רך
איזה כיף לחטט באף / קולוט פריש דניאלה. כתר, 1998 גיל רך
פעימות הלב / קריץ' שרון. טל-מאי, 2008 נוער
וניל על המצח ותות על האף / שלו מאיר. עם עובד, 2013 גיל רך
סלט טוב טרי / שניר מיריק. הקיבוץ המאוחד,1995 גיל רך
לאור בקשת הקהל הכנסנו גם גילאים, אבל אנחנו מזכירות שספרים טובים יכולים להתאים כמעט תמיד לכל גיל.
פעימות הלב / שרון קריץ'
תרגום מאנגלית: מאירה פירון. הוצאת טל מאי, 2008
אנני בת 12 ואוהבת לרוץ יחפה. הריצה שלה אינה תחרותית אלא רגשית, והיא מאפשרת לה לחשוב על אירועים מרכזיים בחייה ולעבד אותם.
אנני גרה עם אמה ההרה, אביה וסבא שלה. העובר המכונה "חוצן", הסב הזקן, האם החיונית, האב השקט, התפוח שאנני התבקשה בשיעור אומנות לצייר שוב ושוב במשך 100 ימים, וחבר הריצה העצוב שלה – מקס, כולם מאירים חלקים שונים בדמותה של אנני ומאפשרים לקורא לצלול למעמקי מחשבתה.
סבהּ של אנני הולך ומאבד את זכרונו אך לא את חדות מחשבתו. מערכת היחסים שלו עם אנני ונוכחותו בחייה חזקים ומשמעותיים לשניהם, והם שואבים כוחות ותמיכה זה מזה, לצד התמודדות עם הקשיים שכל אחד מהם חווה. כך למשל, הסב מחזק את ההחלטה יוצאת הדופן של אנני לא להצטרף לנבחרת הריצה ומזדהה עם חווית הריצה הייחודית שלה. הספר יוצר הקבלה מעניינת בין הסב לתפוח, שאנני מציירת - תהליך ההזדקנות של הסב מקבל פן ויזואלי ייחודי דרך "הזדקנות" התפוח מחד, ואכילתו של התפוח על ידי הסב עד שנותר ממנו רק גרעין אחד מבריק מאידך. התהליך הסימבולי המתואר מאפשר לתהות מה משאיר אחריו אדם.
שרון קריץ' כתבה את הסיפור בשורות קצרות כשל שיר, כמקצבן של פעימות הלב בעת ריצה. עם זאת, למרות מבנה הכתיבה השירי הספר כתוב בשפה דיבורית, נערית ואמינה ואינו חותר לסגנון ולמשלב לשוני גבוהים. זהו ספר מקסים ומרגש; שפתו וצורתו ייחודיים, הוא סוחף, מתובל בהומור ונקרא בנשימה עצורה. מלאכתה של המתרגמת מאירה פירון, שהצליחה לצקת את הסגנון המיוחד לעברית טבעית, ראויה לכל שבח.
אנחנו ממליצות למי שנהנה מן הספר המומלץ לקרוא גם את ספריה האחרים של שרון קריץ' שתורגמו לעברית כגון: 'שני ירחים'; 'אוהב ת'כלב הזה'; 'רובי הולר' ואחרים.
