מסוף שנות השישים ניתן להבחין בקיומו של פער בין שינויים המאפיינים את מוסד המשפחה לבין תפיסות, עמדות והשיח אודותיו. המחקר הנוכחי כוון לבחון תפיסות ועמדות של סטודנטים/ות יהודים/ות וערבים/ית אשר בחרו להכשיר עצמם/ן להוראה ולחינוך, לגבי מוסד המשפחה ולנסות להבין באיזו מידה סטודנטים/ות אלה משמשים/ות כסוכני/ות שינוי - כמאיצים/ות שינוי חברתי או כמשמרים/ות מבנים חברתיים קיימים.
סקירת הספרות המחקרית מלמדת כי מוסד המשפחה הנורמטיבי המודרני בצורתו המוכרת הולך ומתעמעם (דיומון, 1995; פוגל-ביז'אוי, 1999; De Singly, 2000; Stacey, 1990); כי מסוף שנות השישים, נשים החלו לקחת חלק גדול יותר בספירה הציבורית וכי שיעורן במוסדות להשכלה גבוהה, כמו גם בשוק העבודה בשכר עלה (מרכז אדווה, 2000). לצד תמורות אלה חל שינוי מסוים בהגדרת תפקידי הגברים כאשר הספרות מדווחת על הופעתו של "הגבר החדש" ועל הבנייה חדשה של גבריות (נרדי ונרדי, 1992;McInnes, 1998). לעומת זאת, התפיסות החברתיות אודות המשפחה לא השתנו באותה מידה (Chafetz and Hagan, 1996). מושגים כמו "בית אב", "מפרנס ראשי", "משרת אם" או "מפרנסת שנייה", הם ביטוי לתפיסות אלה ובו בזמן מנציחות אותן. חלוקת התפקידים בבית כמעט ולא השתנתה. רוב הנטל בתחום הבית והמשפחה נותר על כתפי הנשים (פוגל-ביז'אוי, בדפוס, 2004; יזרעאלי, 1997; בכר, 2002; Spitze, 1999). יתרה מכך, נשים וגברים שותפים להבניה אידיאולוגית זו ומפנימים את הסדר החברתי הנגזר ממנה.
באמצעות מחקר זה ביקשנו להבין את הפרשנויות והמשמעויות המיוחסות לתהליכים אלה בקרב סטודנטים/ות לחינוך, יהודים/ות וערבים/ות; שכן מדובר באוכלוסיית צעירה יחסית, בעיקר נשים אשר בחרו להכשיר עצמן לעיסוק המוגדר חברתית כעיסוק המתאים לנשים - כלומר בחירה מקצועית "מסורתית" כאשר בו בזמן מצופה מהן ללמוד, להתקדם ולהוביל שינוי במערכת החינוכית. ניסינו לעמוד על המשותף ו/או המפריד בין הסטודנטים/ות בתחום תפיסת המשפחה; איזה סוג של משפחה מבקשים להקים; היכן הם/ן עומדים/ות בתהליכים הסותרים: בין תהליך האינדיווידואליזציה של מוסד המשפחה לבין האפיונים המשפחתיים של החברה הישראלית; כיצד הם/ן מבנים/ות את התפקידים המשפחתיים של גברים ונשים; והאם כתוצאה מרב-גוניות השיחים בתחום המשפחה ותהליכי פלורליזאציה בתחום התרבות, הסטודנטים/ות מחזיקים/ות בעמדות שיש בהן לשעתק את הסדר החברתי, כפי שמקובל לחשוב או כסוכני/ות שינוי.
במחקר נבדקו ארבע סוגיות מרכזיות: תפיסות וגישות לגבי אופי היחסים לפני הנישואין, בחירת בן/ת זוג, תפיסות ועמדות לגבי חלוקת התפקידים במשפחה ולגבי עבודה בשכר בשוק העבודה ותפיסות לגבי כניסה לתפקידי הורות והסדרי מגורים.
העמדות שהתקבלו נבחנו על-פני הציר: "מסורתיות", "מודרניות", "פוסט-מודרניות". עמדות שניתן היה לראות בהן עמדות "מסורתיות" מעידות על כיוון של שימור הסדר החברתי הקיים בעוד עמדות שניתן לראות בהן עמדות "מודרניות" ו"פוסט-מודרניות" מעידות על תהליכים בכיוון של שינוי או רצון לשינוי.
בשלב ראשון, נבדקו עמדות הסטודנטיות היהודיות והערביות בסוגיות אלה. ניתוח הממצאים בתחומים שנבדקו מצביע על קוטביות בתפיסות בפרמטרים הנוגעים לקיום יחסי מין לפני הנישואין, לבתולין, לחיים משותפים לפני הנישואין ולזוגיות חד-מינית.
בתפיסות/גישות לגבי אופי היחסים המיגדריים לפני הנישואין, נמצא כי תפיסות הסטודנטיות היהודיות קרובות יותר לדפוס הפוסט-מודרני; תפיסות הסטודנטיות הערביות קרובות יותר לדפוס המסורתי, המאפשר קיום יחסי מין רק במסגרת המשפחה. במובן זה, הסטודנטיות הערביות הן בבחינת סוכן שימור של הסדר המיגדרי- החברתי המסורתי.
ב
נושא בחירת בן זוג, כאשר משווים בין הסטודנטיות היהודיות לבין הסטודנטיות הערביות, מתגלות עמדות שונות בהתאם לשייכות האתנו-דתית, בכל הקשור לגיל הנישואין, לשידוך, לזוגיות, להיפרגמיה (על בסיס הכנסה והשכלה) ולאנדוגמיה (על בסיס דת, עדה ומעמד חברתי). ככלל, הסטודנטיות היהודיות מביעות עמדות הקרובות לדפוס הפוסט-מודרני. התחום היחיד בו עמדה זו לא באה לידי ביטוי באופן ברור וחד קשור לנישואין בין בני אותה דת. הסטודנטיות הערביות קרובות יותר לדפוס המסורתי, אם כי דעותיהן החלוקות ועמדותיהן המגוונות מצביעות על תהליכי שינוי ועל כמיהה לשוויון רב יותר בתהליך בחירת בן/בת זוג.
כאשר מדובר בחלוקת תפקידים במשפחה, בקרב הסטודנטיות היהודיות, מתקיים לרוב דפוס פוסט-מודרני. במקביל, בקרב הסטודנטיות הערביות ממשיכה לבוא לידי ביטוי אותה מגמה של שינוי ואותה פתיחות ונכונות לשוויון רב יותר.
בנושא תפקידי הורות, עולה מעמדו המרכזי של הילד בעיני הנחקרות והחשיבות שהן מייחסות לתפקידים אלה עבור נשים וגברים כאחד. בו בזמן, הממצאים מצביעים על חשיבותה של העבודה בשכר-ולו חלקית- בעיני הסטודנטיות הערביות ובעיני הסטודנטיות היהודיות כאחד.
ביחס למגורים, הסטודנטיות הערביות שואפות לחיות רחוק מהעין המפקחת של הורי האישה ועוד יותר מזו של הורי הגבר. בנושא זה לסטודנטיות היהודיות אין עמדה ברורה.
מניתוח הממצאים עולה כי קיימות עמדות קוטביות כמו בסוגיות הקשורות ליחסים המגדריים לפני הנישואין, כאשר הסטודנטיות היהודיות מצטיירות כגורם לשינוי חברתי בעוד שהסטודנטיות הערביות מופיעות כסוכנות לשימור חברתי. עם זאת, קיימים תחומים משותפים לשתי הקבוצות. למשל, עמדותיהן לגבי תפקידי ההורות קרובות ובנושא זה שתי הקבוצות מופיעות כסוכנות לשינוי חברתי –מיגדרי; או למשל, בתחום העבודה, אשר בעיני שתי הקבוצות יציאת נשים לעבודה גם אם מדובר בעבודה חלקית היא התנהלות נורמטיבית לנשים בישראל.
בשלב שני, ניתחנו את עמדות הסטודנטים היהודים והערבים באותן סוגיות. מניתוח הממצאים למדנו כי עמדות הסטודנטים הערבים בסוגיית היחסים המיגדריים לפני הנישואין הן המסורתיות ביותר יחסית לשלוש הקבוצות האחרות. עמדות הסטודנטים היהודים קרובות יותר לדפוס הפוסט-מודרני, אם כי עמדות אלה פחות חד-משמעיות מעמדותיהן של הסטודנטיות היהודיות. נראה כי תשובותיהן המגוונות והלא חד-משמעיות של הסטודנטים היהודים מצביעות על תהליכי השינוי העוברים עליהם ובמובן זה הם דומים לסטודנטיות הערביות.
בנושא בחירת בת/ן זוג, בהשוואה בין הסטודנטים הערבים לבין הסטודנטים היהודים, מתגלות בסוגיות מסוימות עמדות שונות, ובסוגיות אחרות מופיעות עמדות דומות. בכל הקשור לגיל הנישואין, לשידוך, להיפרגמיה, על בסיס הכנסה והשכלה, ולאנדוגמיה, על בסיס עדה, עמדותיהם של הסטודנטים הערבים קרובות יותר לדפוס המסורתי. בסוגיות הנ"ל, עמדותיהם של הסטודנטים היהודים נוטות יותר לדפוס הפוסט–מודרני. בסוגיות אחרות, כמו למשל בנושא של זוגיות ובנושא של אנדוגמיה על בסיס מעמד חברתי ודת, לסטודנטים היהודים והערבים תפיסות קרובות יותר. ביחס לזוגיות, הסטודנטים מאופיינים על ידי עמדות (פוסט) מודרניות, ורואים באהבה יסוד הזוגיות. כמו כן, העיקרון האנדוגמי על בסיס מעמד חברתי מאבד מחשיבותו בעיני הסטודנטים משתי הקבוצות. לעומת זאת, עמדותיהם בנושא נישואין בין בני אותה דת משייכת אותם לדפוס מסורתי יותר. נמצא כי עמדות הסטודנטים הערבים דומות לא מעט לעמדותיהן של הסטודנטיות הערביות, אם כי הן שמרניות יותר ופחות משקפות תהליכי שינוי. במקביל, עמדותיהם של הסטודנטים היהודים קרובות לעמדותיהן של הסטודנטיות היהודיות, אם כי, גם כאן, עמדותיהן של הסטודנטיות פחות שמרניות מעמדותיהם של הסטודנטים. כמו כן מצאנו כי הסטודנטים היהודים והערבים והסטודנטיות הערביות מייחסים חשיבות לדת כבסיס למסגרת נישואין, אם כי מידת החשיבות אינה דומה בכל קבוצה. בהקשר זה, הסטודנטיות היהודיות שונות כי הן נוטות לייחס חשיבות פחותה בהרבה לדת כבסיס למסגרת הנישואין.
אשר לחלוקת תפקידים במשפחה, הסטודנטים והסטודנטיות היהודים/ות מחזיקים בעמדות הקרובות לדפוס הפוסט-מודרני. במקביל, בקרב הסטודנטים הערבים, ממשיכות לבוא לידי ביטוי עמדות מסורתיות, אם כי לעמדות אלו מתלוות גם עמדות יותר מודרניות וכן פוסט-מודרניות. בנושאים אלה, הסטודנטים והסטודנטיות בכל קבוצה אתנו-דתית קרובים אלה לאלה, אם כי בכל קבוצה, הסטודנטיות פחות שמרניות בעמדותיהן מהסטודנטים.
בנושא תפקידי הורות, הממצאים מצביעים על מעמדו המרכזי של הילד בעיני הסטודנטים, על החשיבות המיוחסת לתפקידים אלה, לא רק עבור נשים אלא גם עבור גברים. כמו בעיני הסטודנטיות, מוסד ההורות הוא מוסד מרכזי המחייב את האמהות ואת האבות, אם כי גם בסוגיה זו הסטודנטים הערבים נבדלים במקצת משאר הסטודנטים בעיקר ביחס למשפחות חד-הוריות. לשיטתם, הורה חד-הורי, גבר או אישה, חייב להיות קודם כל מפרנס/ת ואחר כך מטפל/ת. בו בזמן, הממצאים מצביעים על חשיבותה של העבודה בשכר -ולו חלקית- בעיני הסטודנטים הערבים ובעיני הסטודנטים היהודים כאחד, וגם זאת בדומה לסטודנטיות איתן הם לומדים. כשמדובר בכניסה לתפקידי הורות, הסטודנטים הערבים מחזיקים בעמדות המסורתיות ביותר, אף יותר מן הסטודנטיות הערביות, והסטודנטים היהודים מחזיקים בעמדות מודרניות בדומה לסטודנטיות היהודיות.
בנושא הסדרי מגורים נטו הסטודנטים הערבים להביע עמדות מסורתיות יותר בהשוואה לסטודנטיות הערביות ולסטודנטים/יות היהודים/ות. עם זאת, דעותיהם של הסטודנטים לא אחידות וחלק לא מבוטל מגלה עמדות (פוסט) מודרניות בנושא.
