כניסה

ההכשרה להוראת נושא השואה

חרותה ורטהיים, אילנה פאול ואירית מירו

רישום ביבליוגרפי

ורטהיים, ח., פאול, א. ומירו, א. (2004).ההכשרה להוראת נושא השואה: מטרות התכנית, הפעלתה ותפיסתה על ידי הסטודנטים במכללה האקדמית בית ברל. מכללת בית ברל: היחידה למחקר והערכה.

תקציר

הוראת נושא השואה עולה תדיר כסוגיה הדורשת דיון מעמיק בחברה הישראלית בכללה ובמערכת החינוך בפרט. השיח הציבורי העוסק בסוגיה מתאפיין במגוון דעות שחלקן מערערות על התפיסות המסורתיות שעסקו בשואה ובאופן הוראתה. בשיח זה עולות לדיון שאלות העוסקות במטרות ההוראה של נושא השואה, בדרכי ההוראה הרצויים ובמסרים שיש להעביר. בנוסף, עולה השאלה האם ניתן לדון בנושא השואה בהקשר של טרגדיות של עמים אחרים.


גם במכללה האקדמית בית ברל נושא זה מעורר התחבטויות ושאלות. לפני כשמונה שנים נחקר נושא השואה באמצעות מחקר הערכה שבדק את סמינר השואה בקיבוץ לוחמי הגטאות. תוצאות המחקר הובילו למספר שינויים, שעיקרם הקמת מרכז להוראת השואה שדאג לריכוז והפעלת מודל חדש להוראת השואה המתפרס על פני שלוש שנים. המודל, שפותח בעיקר על ידי ד"ר עופר שיף, תוכנן כרצף הנמשך שלוש שנים. בשנה הראשונה ללימודים משתתפים הסטודנטים בקורס התמודדות עם ההיסטוריה של השואה. בשנת הלימודים השנייה הם משתתפים בסמינר בן יומיים באחד משלושה מרכזים העוסקים בשימור זיכרון השואה (לוחמי הגטאות, יד ושם ומשואה). בשנת לימודיהם השלישית הם משתתפים ביום השתלמות דידקטית המתקיים במרכז להוראת השואה .


בשנת הלימודים תשס"ב שוב עלה הצורך בבדיקת נושא זה במסגרת בדיקה מחודשת של כל לימודי החובה. ראש בית הספר לחינוך פנה ליחידת המחקר בבקשה להעריך גם את התכנית להוראת השואה. הערכה עסקה בשלושת רכיבי התכנית: שיעור, סמינר ויום השתלמות דידקטי והתייחסה לשיתופם של הסטודנטים הערבים בתכנית. התכנית נבחנה באמצעות הערכה מסכמת שמטרותיה היו מעקב אחר יישומה של התכנית בהתאם למטרותיה, תיאור הפעלת התכנית, העלאת קשיים ודילמות בביצוע התכנית, השוואת התכנית לתכניות המתקיימות במכללות אחרות, אספקת מידע שימושי למפעילים ולמקבלי ההחלטות ובדיקת השתתפותם של הסטודנטים הערבים בלימודי השואה. הערכת הפרויקט נמשכה שנת לימודים אחת (תשס"ג).


הנתונים נאספו ממגוון מקורות ובמגוון כלים: ראיונות עם בעלי תפקידים מן המכללה, בעלי תפקידים בקיבוץ לוחמי הגטאות ובעלי תפקידים במכללות אחרות. בנוסף נערכו ראיונות טלפוניים עם סטודנטים בוגרי המכללה, וראיונות מזדמנים עם המשתתפים בתכנית הלימודים, מורים וסטודנטים. שאלונים שהועברו לסטודנטים הלומדים בתכנית: שאלוני ציפיות לקראת השתתפות בכל אחת מהפעילויות (קורס, סמינר ויום השתלמות דידקטי), וכן שאלון משוב בתום ההשתתפות. בנוסף, הועבר שאלון משוב לסטודנטים הלומדים בשנה ג, בו התבקשו להתייחס לתכנית כולה. פרוטוקולים מדיונים שהתקיימו במרכז להוראת השואה. סילבוסים של הקורסים. תכניות של הסמינרים ושל ימי ההשתלמות הדידקטיים; ומידע על פעילויות בתחום התמודדות עם הוראת השואה המתקיימות במכללות אחרות.

ממצאים

הממצאים העוסקים ברכיבי התכנית מלמדים כי שביעות הרצון של הסטודנטים מהקורס היא תלוית מרצה. למרות העובדה שהסטודנטים ציינו את תרומת הקורס לביסוס מסד הידע שלהם, הם התלוננו על הצפת מידע בזמן קצר (סמסטר אחד). המרצים יצאו מנקודת הנחה, שקיים בסיס ידע ברמה מסוימת, בעיקר לאור העובדה, שרוב הסטודנטים נבחנו ביחידת בגרות בנושא השואה. אך בפועל ניכר היה היעדר ידע בסיסי אצל הסטודנטים הלומדים בקורס. הפער בין היעדר הידע שהפגינו הסטודנטים לבין רמת הקורס הגבוהה, באה לידי ביטוי בתסכול של חלק מן הסטודנטים, ועמדות שליליות כלפי היבטים שונים של הקורס.


באשר לסמינר לתודעת השואה נמצא כי הסטודנטים מרוצים מהתנסותם החווייתית-רגשית. במיוחד מהביקור במוזיאון "יד לילד", שפתח בפניהם אפשרויות חדשות לקרוב הנושא לילדים. להערכתם אפשרות זאת לא מוצתה, כי מעבר לחשיפה למקום לא נתנו בידם עקרונות מנחים או כלים להדרכת ילדים. הסטודנטים מביעים הסתייגות מאופן ניהול הסמינר, שבו מרבים לעבור מפעילות לפעילות ללא מתן אפשרות לדיון רפלקטיבי בכל פעילות. למרות ההסתייגויות הללו כ –80% מהסטודנטים חושבים שעל כל סטודנט להשתתף בסמינר השואה. האוטונומיה לה זוכים אנשי לוחמי הגטאות גורמים לכך שהתכנים לא תמיד מותאמים לקהל היעד, אם מבחינת הנושאים ואם מבחינת רמתם הנמוכה. הדרישה שהופנתה כלפיהם לעסוק יותר בחינוך, זכתה למענה שטחי ולא מחדש. הדרישה לעסוק פחות בהיבט הרגשי זכתה למענה בכך שנוספו תכנים חדשים המדגישים היבטים אוניברסלים. כמו כן נעשה ניסיון, אם כי לא מספק, לתת מענה לצרכים הדידקטיים של המתכשרים להוראה. מענה זה גם לא ניתן ביום ההשתלמות הדידקטי שנערך בשנה השלישית, כיון שביום זה עוסקים בנושאים שאינם קשורים לנושאים שטופלו בסמינר.


הממצאים מן היום הדידקטי הצביעו על עניין והנאה מן הפעילויות. יחד עם זאת קיים קשר רופף בינו לבין ההתנסות המעשית של הסטודנטים. התכנית איננה מעוגנת בתכנית ההכשרה כך שהסטודנטים יוכלו ליישם את הנלמד. גם לווי המדריכים הפדגוגיים ביום השתלמות אינו יעיל כי אינו מגובה בתכנית ברורה שמתקשרת להמשך התנסותם במסלול. 
 
סוגיית שילובם של הסטודנטים הערבים היא סוגיה שרוחשת מתחת לפני השטח בשיחות הלא רשמיות, ועל פני השטח בעימותים המתגלעים בין סטודנטים ערבים ויהודים בכלל ובסמינר השואה בפרט. המשוב שנכתב על ידי הסטודנטים הערבים בכל שלוש הפעילויות: קורס, סמינר ויום השתלמות מלמד בדרך כלל על שביעות רצון די גבוהה מהשתתפותם. הם מתעניינים ומודים שרכשו ידע רב שהיה חסר להם. יחד עם זאת הם מודים שאין בלמידה זו משום תרומה לתפקידם העתידי כמורים משום שהם משערים, שבעתיד לא יזדקקו לחומר הזה, כיון שנושא השואה לא נלמד בבתי ספר ערבים. הסתייגותם גוברת ככול שההוראה ממוקדת בפרספקטיבה היהודית-ציונית. נקודת החיבור המשמעותית ביותר עבורם היא קידום ערכים הומניסטים ואוניברסאליים. הם מבקשים ללמוד על השואה כדי לקדם ערכים אלה. קידום הערכים האוניברסאליים נעשה גם למען המטרה של קידום הנושא הפלשתיני. רצונם להחיל ערכים העוסקים בשיוויון, כבוד האדם, והומאניות כדי לדון בגורל אחיהם הפלשתינאים בשטחים.

 

גם בעמדתם של הסטודנטים היהודים כלפי השתתפותם של הסטודנטים הערבים מובעת אמביולנטיות. מחד, הם מעונינים בשיתופם של סטודנטים ערבים כדי שיתוודעו להיסטוריה של העם היהודי ואולי יחושו אמפתיה גדולה יותר כלפיהם וכך תיווצר גם קירבה גדולה יותר. מאידך, התנהגותם הפוגעת של הסטודנטים הערבים, ודרישתם לדון שוב ושוב בשאלת היחס לפלשתינאים, מעלה ספקות בקרב הסטודנטים היהודים. בדוח מתוארת פעילותו של האגף לחינוך הומניסטי בקיבוץ לוחמי הגטאות, שמטרותיו ואופן פעילותו עשויים לתת מענה לבעייתיות זו.

 

כאשר בוחנים את מכלול הממצאים, המאפיין הבולט ביותר הוא נתק בין רכיבי התכנית והגורמים המעורבים בה, למרות המאמצים המושקעים על ידי חלק מהגורמים למנוע מצב זה. קיים פער בין מודל התכנית המוצע לבין ביצועה, וכן קיים נתק בין חלקי התכנית: הסטודנטים הלומדים את התכנית אינם תופסים את חלקיה השונים כחלק ממכלול, קיים נתק חלקי בין המרכז להוראת השואה לבין המסלולים ונתק בין תפיסת ההכשרה המעשית במסגרת PDS בעיקר במסלול חט"ב ובין תפיסת ההכשרה המעשית ביום ההשתלמות הדידקטי. ישנו נתק בין אתרי הסמינרים והמכללה למרות שהתקיימו פגישות ודיונים הנוגעים לתכני הסמינרים כדי להתאימם לצורכי המכללה, ההיענות לצרכים מוגבלת ולעיתים קרובות מתאפיינת בחוסר גמישות. בעוד המכללה מנסה לחזק את ההיבט הרציונאלי-אוניברסאלי והומניסטי כדי להתאימו לאוכלוסייה מרובת התרבויות במכללה, נותרו תוכניות הסמינרים במתכונתם הישנה המדגישה את ההיבט הרגשי-יהודי, זאת למרות שניכרים שינויים כאלה ואחרים. לבסוף קיים נתק בין האגף לחינוך והאגף לחינוך הומניסטי בלוחמי הגטאות בין שני אגפים אלה קיימת הסכמה שרק האגף לחינוך מטפל במכללה. לכאורה, נתק זה הינו עניין פנימי בלוחמי הגטאות, למעשה כתוצאה מכך, נמנע מהמכללה דיון משותף עם האגף לחינוך הומניסטי אשר מפעיל תכניות המתאימות לאוכלוסייה המגוונת של המכללה (ערבים ויהודים). 

המלצות

    לאור האמור לעיל אנו מציעים למקבלי ההחלטות לבדוק שלוש אפשרויות:

    1. יש להמשיך במודל מובנה, הנשען על המטרות כפי שנוסחו על ידי ד"ר שיף וחבריו. אך במקום תכנית המורכבת משלושה חלקים המתפרשים על פני שלוש שנים, אנו מציעות לקיים את התכנית על שלושת רכיביה בקורס במהלך שנת לימודים אחת. במהלך הקורס להוראת השואה ישובצו הפעילויות של היום הדידקטי וישולבו בהתנסות המעשית. הביקור בסמינר לתודעת השואה יתקיים גם הוא במסגרת הקורס, קרי, כל תלמידי הקורס יוצאים כחטיבה אחת לסמינר.
    2. אימוץ מודל שונה באופן מהותי מהמודל הקיים היום במכללה ומערער על הנחות היסוד שעומדות בבסיסו. ההנחה שעומדת בבסיס מודל זה הוא שאין זה מתפקידה של המכללה להכשיר את הסטודנטים להורות באופן ספציפי את נושא השואה. מתפקידה לזמן להם אפשרויות להרחיב את ידיעותיהם בנושא ולחשוף אותם למגוון אפשרויות ללמוד ולהתנסות. פירושו של דבר שבמקום תכנית אחידה וקורסים דומים, המכללה תפתח מאגר של קורסים הבוחנים את השואה ממגוון של היבטים כמו היבט היסטורי, היבט ספרותי , היבט אמנותי, היבט פוליטי עכשווי, היבט חינוכי וערכי. המכללה תחייב את הסטודנטים בהשתתפות בקורסים בנושא השואה, אך תאפשר להם לבחור את הקורסים המתאימים להם מתוך ההיצע הקיים.
    3. ביטול את התכנית כתכנית חובה במכללה ומתן אפשרות סטודנטים המעונינים להשתתף בקורס שייבחר על ידם. 
       

 
תודה, הבקשה נשלחה.
מתעניינים בלימודים?
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם.