קינדרלנד | שלוש תערוכות יחיד – ארקאן אוזגן | אורי הולבן | רפי לביא

אוצר: אבי לובין
7 בנובמבר–28 בדצמבר, 2019

"וונדרלנד" (Wonderland), עבודתו של האמן הטורקי ארקאן אוזגן (Erkan Özgen) מ-2016, מציגה את מוחמד – פליט בן 13, שברח עם משפחתו מהעיר כובאני שבצפון סוריה אל מעבר לגבול הטורקי. כובאני, עיר כורדית הממוקמת במחוז חלב, בסמוך לגבול עם טורקיה, הופצצה במשך תקופה ארוכה על ידי לוחמי "המדינה האיסלמית" (דאעש) עד שכמעט הוחרבה. מרבית תושביה, כמו משפחתו של מוחמד, ברחו לטורקיה. אוזגן, בן למשפחה כורדית מהעיר מרדין שבטורקיה, פגש את מוחמד ואת בני משפחתו כאשר אלה הגיעו לטורקיה, לעיר הולדתו. מאחר שמוחמד הוא חירש-אילם, ועל אף שאינו מדבר בשפת הסימנים, הוא מספר לאוזגן באמצעות גופו על האירועים האלימים שהיה עד להם, על הזוועות שחווה ועל הבריחה מסוריה.

אוצר שותף: בנו כ­­לב

במשך שבע שנים, מגיל 16 עד גיל 22, רפי לביא ביקר ושהה באכזיב לסירוגין. במהלך השנים הללו הוא עבר טראומות ואירועים קשים, ולצדם תקופות אושר ושמחה. בשונה מהפרשנות המקובלת, לפיה יש לראות בתקופת אכזיב של לביא מקשה אחת, הציע לאחרונה האוצר והאספן בנו כלב בספרו "בעקבות השנה האבודה של רפי, 1961" לחלק את תקופת אכזיב לשלושה שלבים:

השלב הראשון הוא התקופה שבין השנים 1953-1955. אלה הן שנתיים וחצי שבהן לביא התאמן לצייר כמו אמנים שמעניינים אותו. כך, אמן אחרי אמן, הוא פיצח את קוד יצירתו של זה, השמיד את העבודות (למעֵט עבודה או שתיים) ועבר מיד לאמן הבא.

השלב השני, בין השנים 1956-1957, התקיים לאחר שלביא עבר את אחת התקופות הקשות בחייו. כאשר היה בטירונות, נרדם באחת השמירות, וכדור שנפלט מרובהו פגע בידו. במהלך כל אותה שנה הוא נאלץ לפקוד את בתי החולים, ולאחר שעבר מספר ניתוחים, ידו התקצרה והוא הפך לנכה צה"ל. לביא חזר בתקופה זו לאכזיב, מצא נחמה בציור והמשיך בניסיונותיו לצייר "כמו", הפעם כמו ציירים בינלאומיים דוגמת פול קלה, חואן מירו, ז'אן דובופה ואחרים. גם בשנים אלה הוא השמיד את כל העבודות, למעֵט שתיים: "ילד עם פרחים" ו"הנסיך הקטן".

השלב השלישי, שלו מוקדשת תערוכה זו, התרחש בין השנים 1958-1960, והוא מרכז את "ציורי הילדים" של לביא. כלב מציע בספרו הבנה חדשה של ציורים אלה, של מקורות ההשראה של לביא ושל מקומם בגוף העבודה של לביא. כלב מספר בספרו: לפני מספר שנים נתקל בכריכה של חוברת הד הגן ועליה ציור שבמבט ראשון נראה היה לו כמו עוד אחד מציורי הילדים של לביא. הופיעו בו פרחים, אנייה ועליה באמצע מעין בית, שביל, דגל, דג, שמש וילד עם ידיים מונפות כלפי מעלה, שאצבעותיו מתוחות לרווחה. בצד השני הייתה כותרת מודגשת חזק "ציורו של ילד בן 6", ומתחתיה מאמר של מחנך או פסיכולוג בשם י.מ., המסביר ומפרש את הציור. לביא נתן לכלב במתנה את אותה כריכה והוסיף בכתב ידו: "מהצייר הזה 'גנבתי' חומר לציורים שלי בשלהי שנות החמישים". רק מאוחר יותר התפנה לביא להסברים ותאוריות כנדרש.

התערוכה ״טרנסנדר״ (Transcender) היא מיצב אימרסיבי של האמן אורי הולבן. זהו מרחב צבעוני שכולל שלטי ניאון, בדי לבד, עבודת וידאו, חווית VR, מדבקות, פסלי פלסטלינה וצעצועים. נקודת המוצא שלו היא קלישאות מגדריות של "חדר בנים" ו"חדר בנות", שמתעוותים ומתערבבים, מתאזנים ומחפשים מפלט.

הולבן מפגיש רעיונות ואסתטיקה שמגיעים מזרם הבודהיזם – מחשבה לא דואלית, פגודות ומקדשים – עם הצבעוניות של תרבות הפופ והרוקנ׳רול המערבית-אמריקאית, ובפרט עם שנות ה-50 בארה"ב. תקופה זו, אשר התאפיינה בתמימות ומתיקות, הייתה בה בעת רוויה בסגרגציה מגדרית וגזעית. מתוך מפגש זה, הולבן יוצר מרחב פרפורמטיבי פעיל, מגרש משחקים ילדי, שמעורר את כל החושים ומזמין את הצופים והצופות להתנסות, להתעטף בגלימות, ולשחק. במקביל, זהו מרחב בטוח, מקום מפלט (Sanctuary) שמאפשר להם/ן לשהות, לבהות, לשבת, להשתעמם, לעשות מדיטציה ולהתמודד עם הכאב.

בעומק התערוכה נמצאת כוונת האמן לשתף ולהזמין את הקהל אל תוך מסעו האישי – מסע של שינוי מגדרי ושל השתנות מתמדת, שעל אף היותו כרוך בקשיים רבים, התברר לאורך הדרך כמסע רוחני שמאפשר להאט, להתבונן, להיות ברגע, ולקבל את המציאות כפי שהיא. הולבן מזמין את המבקרים/ות להשתתפות פעילה וגם משתף אמנים/ות אורחים/ת בפיסול (גיל יפמן, הדס גולן, מרב קמל וחליל בלבין), בפרפורמנס (נטל.י איגור דובקין ומורן אנא רוזנטל) ובעבודת הווידאו "המסע המופלא פנימה" (תוצר של שיתוף פעולה עם דותן מורנו, חן פלמנבאום ועודד יונס).

***
התערוכה הופקה בסיוע המחלקה לאמנויות, אגף התרבות, עיריית תל אביב-יפו וקרן יהושע רבינוביץ' לאמנויות תל-אביב.
עבודת ה-VR "טרנסנדר" הופקה בתמיכת קרן משפחת אוסטרובסקי.
עבודת הווידיאו "המסע המופלא פנימה" נוצרה במסגרת הפרויקט "הוקלט באולפני הרצליה" בהנחיית יוחאי אברהמי וניר שאולוף, המחלקה לאמנות, בצלאל.
עבודת הפרפורמנס בערב פתיחת התערוכה נוצרה בתמיכת "אוהבים אמנות. עושים אמנות 2019" של עיריית תל אביב-יפו.