כניסה

[10] פמיניזם ואמנות ישראלית

כתב עת "המדרשה" - 10
2007
עורכת אורחת: עינת עמיר
עורך: גלעד מלצר

על אף שפמיניזם הוא אחת התנועות ששינו את פני המאה העשרים, הדיבור עליו עדיין מלווה בנימה אפולוגטית. המוזיאונים הגדולים מתקשים להכיל אומנות פמינסטית כאשר זו אינה ממוסגרת ב"תערוכת נשים", ואמניות רבות ממשיכות לסרב לזהות עצמן עם פמניזם מחשש שהדבר יוריד את ערך השוק של עבודותיהן.

את גליון 10 של המדרשה פותח המאמר הקלאסי של לינדה נוכלין, "למה לא היו אמניות גדולות?" מלווה בראיון שנתנה לאחרונה ובו היא מתייחסת לשינויים שהתרחשו ב-36 השנים מאז פורסם המאמר. מרבית הגליון מוקדש לנושא שלא זכה כמעט להתייחסות מקומית: היחסים המורכבים בין אמנות כפרקטיקה תרבותית לבין פמניזם כמחשבה פוליטית בישראל. מאמרי המקור מציעים שכתוב של תולדות האמנות הישראלית, באופן שמנכיח את העשייה הפמניסטית - גם זו שלא בהכרח נקראה כך בשעתה.

תוכן עניינים

עינת עמיר - הקדמה
לינדה נוכלין - למה לא היו אמניות גדולות (1971)
ברברה מקאדם - ראיון עם לינדה נוכלין (2007)
טל בן צבי - איפה מסתתרת ה"גדולה האמיתית"?
אסנת רכטר - "אריאלה אזולאי, שרה ברייטברג-סמל וגליה בר-אור: שלוש נשים אוצרות באמנות הישראלית משנות השמונים ועד היום".
ד"ר טל דקל ושירלי בכר - הקפיצה הקוואנטית
שרי גולן - מטא נוכחות.
נועה גרוס - מחשבות על ייצוג נשי במדיום הוידאו, טקסט ותיק אמניות וידאו
מיכל בן נפתלי - כמה מתווים על ז'אק דרידה ומיכל נאמן
מיכל היימן - תיק עבודות

רפרודוקציות

נועה צאושו, מעין שטראוס, אהל דלפי עדן, רקפת וינר עומר, מלאני דניאל, גלנדון ואיזבלה, דנה דרויש, שרון פוליאקין, ורד ניסים, מנאר זועבי, מורן עובדיה, נטי שמיע עופר, נעמה צבר, נועה גרוס.

מאמרים מיוחדים לאתר

אודות התערוכה המקבילה לפרסום חוברת 'המדרשה' 10

מירוץ שליחות - ארבעה עשורים של פמיניזם באמנות הישראלית

אוצרות: אילנה טננבאום, עינת עמיר

על התערוכה:

פתיחה: 2 ביוני 2007 בשעה 21:00
נעילה: 26 באוגוסט 2007

פרויקט משותף של מוזיאון חיפה לאמנות ובית הספר לאמנות המדרשה, מכללת בית ברל, לרגל צאת כתב העת המדרשה המוקדש לשיח הפמיניסטי בישראל. התערוכה מבקשת לייצר הקשר מתמשך לעשייה הפמיניסטית באמנות הישראלית ולבחון את התפתחותו של הדיון הפמיניסטי באמנות כפי שהוא בא לידי ביטוי ביצירותיהן של אמניות המשתרעות על פני ארבעה עשורים של עשייה, משנות ה-70 ועד היום. במשך שנים בוחנות אמניות מקומיות ביצירתן את המציאות החברתית הישראלית, על כל משמעויותיה הפוליטיות והתרבותיות, אך עד כה לא נקרא שדה העשייה של אמניות נשים בישראל על רצף דורי בהקשר פמיניסטי מובהק. שלושה מושגים העוסקים בגוף, מרחב פיזי, ומקום בהקשר תרבותי משמשים בתערוכה כנקודות חיבור בין עבודות משנות השבעים ועד ימינו המאירות את העבודות באור חדש.
בתקופה הנוכחית, כאשר גל תערוכות פמיניסטיות מציף לפתע את העולם המערבי, קשה לזכור שעל אף שפמיניזם הוא אחת התנועות ששינו את פני המאה העשרים, הדיבור עליו עדיין מלווה בנימה אפולוגטית. המוזיאונים הגדולים עדיין מתקשים להכיל בקרבם אמנות פמיניסטית, כאשר אינה ממוסגרת בנפרד בתוך "תערוכת נשים", ואמניות רבות מסרבות לזהות עצמן עם פמיניזם, מחשש שזה יוריד את ערך השוק של עבודותיהן. 

האמניות המשתתפות:

(התמונות המקושרות מוצגות בחוברת ובתערוכה המתקיימת במוזיאון חיפה)
נלי אגסי, מאיה אטון, דיתי אלמוג, אניסה אשקר, ענת בצר, ג'ניפר בר-לב, דגנית ברסט (העיגול של וירג'יניה, 1975 - למטה בצד ימין),
תמר גטר, נועה גרוס, נורית דוד, דרורה דומיני, מיכל היימן, יוכבד וינפלד, גליה יהב, אביטל כנעני, הילה לולו לין, מיכל נאמן, אורלי סבר, רותי סלע ומעין אמיר, אהל עדן, מורן עובדיה, אריאלה פלוטקין (מילקשייק - גרסת הכיסוי של אמא שלי, 2006 - למטה בצד שמאל),
אלונה פרידברג ולימור אורנשטיין, סיגל פרימור, נעמה צבר, ליאת קוך, נטי שמיע עפר, עלמה שניאור, מרים שרון.

 

    

 
תודה, הבקשה נשלחה.
מתעניינים בלימודים?
השאירו פרטים ונחזור אליכם בהקדם.
9121*
 
9121*