נוי ותמיר | תומר דקל

אוצר: אבי לובין
31 במרץ – 2 ביוני, 2023

התערוכה החדשה של נוי ותמיר נוצרה מתוך רגע של משבר: באמנות, בזוגיות, במשפחה ובמדינה. מתוך הרגע הזה הם מייצרים ריבוי אינטואיטיבי של דימויים ואינפורמציה, שמייצר סחרחורת שנעה בין סיפורים ביוגרפיים, טראומות אישיות, אירועים פוליטיים, ומיתולוגיה בדויה. אלימות, דיכוי מיני והעברה בין דורית של טראומות מתערבבים אלה באלה וסימנים שחוזרים פעם אחרי פעם בעבודתם של האמנים (כמו דימויי דבורים או שפה של שלטי אזהרה) מופיעים כמעין צופן פנימי.

הפרקטיקה של יצירת עולם מקביל משמשת את נוי ותמיר במידה רבה כמפלט מעיסוק ישיר במשבר הפוליטי הנוכחי, אבל עבודתם חושפת דווקא את הפערים בין תחושת האחריות לבין חוסר האונים. היא נוצרה בצלו של המשבר הפוליטי והוא מחלחל אליה דרך דימויי האימה, האלימות והפרוורטיות של המציאות. כמו ילדים הנחשפים לטראומה וממציאים לעצמם סיפורים אלטרנטיביים או נשאבים לעולם דמיוני כמנגנון הגנה, השניים מייצרים מרחב פנטסטי-דמיוני, אבל התכנים של המציאות מפציעים מתוך הדימויים. במובן זה התערוכה היא בראש ובראשונה דרך התמודדות אישית-זוגית במצב של חוסר אונים.

כותרת התערוכה היא שם ספרו של בנימין נתניהו. לבחירה בה יש משמעות כפולה – היא מעלה את הצורך הקיומי-אישי בהגדרה עצמית, אבל גם את זה הלאומני-טריטוריאלי (במיוחד בגרסתו באנגלית). באמצעותה האמנים מעלים שאלות כמו של מי הפנטזיה הזו? מי הקורבן ומי המקרבן? ומדגישים את הכוח של השלטון להשפיע על חיינו הפרטים.

התערוכה מוצגת בתמיכת משרד התרבות והספורט – הקרן ליוצרים עצמאיים.

המיצב החדש של תומר דקל מתפרס על קומה שלמה ובנוי כתאטרון, ליניארי או כאוטי, שמחולק לפרקים שנדמה לך שהוצאו מסיפור מיתולוגי או אגדה שעודנה חיה: הנחיתה על החוף, הלובי, המלון, חדר משחקי הגברים, הג'ונגל, הבריחה מהג'ונגל, הארמון וחצר הארמון.

המיצב של דקל מדמיין מקומות אקזוטיים, בתוך היסטוריה ספרותית ואמנותית קולוניאליסטית, אך עובד עם אוסף של חומרים מהסביבה הקרובה: סירה ישנה של אופנוע, מיטה עשויה בקבוקי פלסטיק, מיטות עץ מרוסקות, להקה של דררות ירוקות עשויות כדורי טניס, שולחן עשוי קלפי משחק, סרט בריחה שצולם במצלמה תרמית בצפון תל אביב, אצות ים, טחב, פיקוס בנגלי ודקל וושינגטוניה. באופן זה הוא בונה מרחב פנטסטי שמתקיים במקום רחוק ובזמן לא ידוע, מנסה לברוח מהכאן והעכשיו, אבל קורס לתוך המציאות המקומית.

רקדנית: תמר אבן חן
התערוכה הופקה בתמיכת מועצת הפיס לתרבות ולאמנות ובסיוע ארטפורט