יהושע נוישטיין | גאל שואן | אלא הייתם

בחלל התערוכה של יהושע נוישטיין מהדהד צליל של מטבע שנזרק לאוויר, מוטל על הרצפה ומסתובב עד שנוחת על אחד מצדדיו – עץ או פלי? עבודת הסאונד, שנוצרה בימים אלה במיוחד לחלל הגלריה, מוצגת לצד סדרת תצלומים, תיעוד של פרפורמנס שנוישטיין ביצע בשנים 1972/73 בסטודיו שלו (באוצרותו של גדעון עפרת). אז, הוא לקח שני ארגזי קרטון, הניח אותם זה לצד זה וביצע מספר פעולות בניסיון לבחון את היחסים בין חלל, מבנה, מקום וגוף: תרגילים כמו בידוד בתוך ארגז, הסתתרות בקופסה, שינה, וגישור בין שני הארגזים. נוישטיין ביקש להשתלב במרחב מוגבל, למדוד שטח במונחים אורגניים.

בימים אלה בהם נוישטיין נמצא בניו יורק ואינו יכול להגיע בגופו לחלל, החיבור בין עבודת הסאונד לתצלומים יוצר מרחב ייחודי שמנותק מהמקום ומהזמן של כל אחת מהעבודות ומאפשר לנוישטיין של שנת 2020 להיפגש עם נוישטיין של שנות ה-70, לשחק איתו משחק של מזל וגורל, של חופש בחירה מול כוח עליון. המשחק הידוע, שבו מנסים לקבוע דבר מה שאין עליו הסכמה באמצעות הטלת מטבע, מכתיב בדיעבד את אופני הכניסה לארגז. משחק המזל הופך למנגנון חסר תכלית שמכתיב רטרואקטיבית החלטות שכבר התקבלו, כמעין מנגנון של פרדוקס ציות, לפיו אני בוחר באפשרות היחידה שיכולתי לבחור בה. בניגוד לתפיסה השכלתנית המניחה שאני יכול לבחור אפשרות אחת מתוך מגוון של אפשרויות, המרחב שנוישטיין יוצר מציע מקום שבו חופש הבחירה והכוח העליון אינם הפכים בינאריים.

בכניסה לתערוכה מוטלות שתי סירות נייר קרועות שמשתקפות על משטח מבריק ומצליחות בפעולה פשוטה לחבר את העיסוק רב השנים של נוישטיין בהגירה, תנועה ונדודים, עם הפעולות המושגיות שביצע לאורך השנים בנייר – קיפול, קריעה, גזירה, הסטה ומיקום מחדש.

מקדש האהבה – ייסורים הוא הפרק החדש בחקירה הנמשכת של גאל שואן במושג אהבה. בעקבות ספרו של רולאן בארת "שיח אהבה" היא מתמקדת בתערוכה זו ברעיון הייסורים, "החשש מהתמוטטות שכבר נחוותה", במילותיו של בארת.

המיצב של שואן חוקר את מושג האהבה כעניין חברתי ופוליטי, גישה וצורת התנגדות, וזרז לאומץ ולחטא. בפרויקט מתמשך זה הופכת האהבה לנושא חברתי ורוחני, ערוץ לתיעול מעשים בעלי משמעות פוליטית עמוקה. שואן יצרה מרחב של דיאלוג ושיחה שמזמין אנשים לשתף פעולה ולקחת חלק בתערוכה. התערוכה נוצרה בשיתוף פעולה עם My Luvs: Roxanne Maillet, Marie-Carmel Brouard, Crystell Mess, Agnes Noel, Euvonie Reynald and Megg Rayara Gomes de Oliveira. פרקים קודמים התקיימו ב-Bétonsalon בפריז, ב- Mistake Room בלוס אנג'לס, וב-Zachęta Project Room בוורשה.

תערוכה זו נתמכת על ידי ה- Trampoline Association והמכון הצרפתי בתל אביב.

 

תערוכת היחיד הראשונה של אלא היתם עוסקת בסטטוס המורכב של ערביי 1948 (מבחינה פוליטית, תרבותית ולאומית). במקבץ עבודות וידאו, צילום, ציור ומיצב, היתם משתמשת במספר סמלים מהתרבות הפלסטינית: ריקוד הדבקה המסורתי, עץ הזית, ותהליך הכנת בנדורה – טקס משפחתי שבו במשך 24 שעות מתכנסת המשפחה בחלקת אדמה של סבתה ובתהליך ארוך של עבודה קשה וידנית של שטיפה, חיתוך, מעיכה וסינון, מכינה את המאכל המסורתי שבבסיסו עגבניות. בצורה מעודנת, היתם מציגה דיאלוג, אולי מאבק, בין שלושה דורות של נשים במשפחתה – סבתה, אמה והיא עצמה – שמייצגות במידה רבה את השינויים שעברו על החברה הפלסטינית בישראל מאז 1948 ועד היום ביחס לשאלות של לאומיות, וביחס למקומה של התרבות הפלסטינית בחייהם – השפה, הטקסטים והמנהגים.

בפתח התערוכה היתם מזמינה את המבקרים למלא טופס ולהזמין עבורם דרכון של מדינת 48', בתשלום סמלי. לשם כך היא בנתה עמדת צילום שניתן לצלם בה תמונת פספורט באמצעות הטלפונים הניידים.