שבעה טקסים לשינוי מצב הרוח

התערוכה "שבעה טקסים לשינוי מצב הרוח״ מציגה שבעה טקסים/עבודות אמנות בוידאו, פרפורמנס, פיסול ומיצב. היא כוללת שורה של טקסים מסורתיים לצד ריטואלים בדויים, באופן שמערבב בין חול וקדושה, התנגדות וביקורת לצד ניסיון לטיהור, ריפוי ושחרור.

הדסה גולדויכט, שיעור כתיבה מס׳ 1 (מתוך הסדרה קרוא וכתוב 2005-2018), 2005
וידאו, 1:52 דקות
"שיעור כתיבה מס׳ 1" (2005) היא העבודה הראשונה מתוך סדרת עבודות שבה התייחסה הדסה גולדויכט לטקס היהודי הקדום המתקיים בחברה החסידית עד היום, בו נותנים לילד בן השלוש ביומו הראשון ב"חֵיידר" ללקק דבש שנמרח על אותיות ה"אלף בית" כדי שהחוויה הראשונה עם השפה הכתובה תהיה מתוקה. בעבודה זו, מקיימת גולדויכט בעצמה את הטקס המיועד במקורו לבנים, ובוחנת את היחסים בין השפה והגוף במרחב הפוליטי והחברתי ומתייחסת תוך כך לקשר החושי, ולעיתים אירוטי, עם האותיות.

הדסה גולדויכט, פצע, 2006
בעבודה זו תיעדה הדסה גולדויכט את תהליך ההחלמה האיטי של פצע זעיר שהופיע על ידה. שבעים ושמונה השקופיות שמרכיבות את העבודה מתעדות את התהליך שעברה מרגע הפציעה ועד ההחלמה, באופן שבו הפצע מחלים לאיטו ואז מחמיר ונפתח שוב, כמעין פצע קיומי, אינסופי.

האני ח'טיב, רסאס, 2018
האני ח'טיב מציג מיצב שכולל שני טקסים אישיים להסרת עין הרע – האחד באמצעות עופרת והשני באמצעות מלח. את העופרת ממיס האמן, וזורק לתוך מים קרים בקערה שמונחת מעל אוהל שבו יושב הצופה/מבקר. במגע עם המים העופרת מתמצקת ויוצרת מעין פסל/אובייקט שאוגר את האנרגיות הרעות. בטקס השני יוזמנו המבקרים לכתוב את שמם באמצעות האצבע על מגש מלא מלח. שני הטקסים יבוצעו על ידי האמן באופן פרטני מול מבקרים בתערוכה.

אנריקה רמירז, Un Hombre Que Camina, 2011-2014
סרטו של אנריקה רמירז Un Hombre Que Camina (איש הולך) צולם במדבר המלח המרהיב ברכס הרי האנדים שבדרום מערב בוליביה, כ-3600 מ' מעל פני הים. רמירז, יליד צ'ילה, מציג דמות של "שאמאן מודרני" שעוטה על עצמו מסכה שמושפעת ממסכות של טקסים מסורתיים, וצועד בטקסיות שמצביעה על הפערים ההיסטוריים והתרבותיים בין מסורות שבטיות וטקסיות לבין ההומוגניות ואובדן הזהות בקפיטליזם המתקדם.

אסי משולם, מולך, 2013
לפני מספר שנים כתב אסי משולם ספר המגולל את עלילותיו של "רועכם" – יצור כלאיים שנולד כתוצאה מיחסים בין אדם לכלבה, מנהיג דתי ומשיח בעיני עצמו, אבי "מסדר הטומאה". בתוך מסדר זה, "מולך", פסל פגאני ישוב על כיסא, מהווה התגלמות של מחשבות על היווצרות אל חדש-ישן. המולך המקראי מזוהה עם נוהג הקרבת הילדים שכנגדו יצאו נביאי ישראל במסגרת מאבקם בעבודה הזרה. משולם מעלה מן האוב את האל אוכל-האדם היישר אל המציאות של ימינו.

אסי משולם, בעל הלו"ע, 2012
בעל הלו"ע הוא פסל שבו הראש הוא ראש חזיר והגוף גופו של אדם. כמו רבות מעבודותיו של אסי משולם הוא עוסק בגבולות שבין טומאה לטהרה, בין חול לקדושה ובין חייתיות לאלוהות. הוא מרמז לעבודה זרה (בעל) וגם לגופניות (לוע), ובמקביל מזכיר שביהדות "בעל" הוא תואר של כבוד. הפסל הוצג ב-2012 בחלון ראווה בגלריה החנות בתל אביב והוביל לניסיון הצתה.

כרם נאטור ואיה צייגר, For the Health, For the Dead, 2018
במרכז עבודתם המשותפת של כרם נאטור ואיה צייגר ניצב מבנה מוגבה מחולק לשני תאים המחברים בין תא וידוי, חלל מדיטציה אישי ומקדש. כל תא מזמין את המבקרים לצפות מסך אישי בקטעי וידאו שבהם נאטור מתעד את עצמו מבצע ריקוד אנרגטי, מעין ריטואל אישי ומיסטי עם כוונה של ריפוי, אנרגיה, ושחרור. בפתח התאים מופיעות המילים "For the Dead" ו-"For the Health", בהשראת כתובות שמופיעות בשני חדרים בכנסיית פטרוס הקדוש בדרום תל-אביב, ומתייחסות לסיפור לפיו פטרוס הקדוש החזיר לחיים את תלמידתו טביטא שמתה ממחלה בגיל צעיר. כך מבקשים צייגר ונאטור לבחון כיצד מעביר גוף אחד כוח לגוף אחר, כיצד מטעינים חומר בחיים והאם קיימת אפשרות להפוך גוף לרוח ורוח לגוף.

שרון גלזברג, גן, 2018
במיצב תלוי מקום של שרון גלזברג יצרה האמנית מעין גן/מקדש שכולל עבודות צילום ופיסול חדשות וישנות. גלזברג עוסקת כבר זמן רב בשורה של טקסים וריטואלים. כך למשל, בעבודה "אביבה – דרכה של פילה" חפרה והוציאה עצמות של פילה שנקברה בספארי ברמת גן והעבירה אותן לחלל הגלריה. או בעבודה "חקלאות – מחזה בחמש מערכות" שבה יצרה מיצב וידאו רב-ערוצי בתוך מבנה דמוי חממה גדולה שבה הטמיעה את העובדים התאילנדים בתהלוכת חג הביכורים — הטקס החקלאי האולטימטיבי של החקלאות הישראלית המסורתית — והפכה אותם לציונים החדשים. בתערוכה הנוכחית יוצרת גלזברג גן שמורכב מאלמנטים של אוויר ומים. בלב המיצב תצלום שבו היא מופיעה צפה בתוך שוקת שהוצפה לאחר מבול. מן התצלום מתפרס מערך של אובייקטים, פוחלצים של ציפורי ארץ ישראל שיצאו מתצוגה.

תנועה ציבורית, מחוות נעילה, 2018
באירוע הנעילה של התערוכה ביצעו חברי תנועה ציבורית בהובלת דנה יהלומי סדרה של כוריאוגרפיות קצרות שבמרכזן מונומנט אנושי בתנועה, המורכב מגילום של פסלים ואנדרטאות, ביניהם אלה רומית וגיבור רכוב על סוס. משך הפעולה 15 דקות והיא הסתיימה בכיבוי האורות ונעילת דלתות הגלריה, הובלת הקהל לחוף הים הסמוך, והיעלמות של חברי הקבוצה אל תוך הים.
חברי הקבוצה: טל אדלר, משי אולינקי, מור גור-אריה, מעיין חורש, גלי ליבריידר, דניאל שופרא.